Page 33 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 33
10-3-2012
מסז’ים ביפן
הפעם, אבי, החלטתי לקחת אותך למסז’ ביפן. אני טוען שסיפור טוב אפשר לספר מאה פעמים, וסיפור רע אסור לספר אפילו פעם אחת. חלק מהסיפורים כאן נשמעים מוכרים למאזינים או לחברים - מהרצאות או תוכניות יחיד
שלי. הסכת ושמע! זה התחיל, כמו תמיד, במילואים. היו שם שניים- אריה, בעלים של חברת מחשבים, והיה גם יחזקאל, מסגר מרמלה, שאהב לשמוע סיפור טוב יותר מפעם אחת. והנה, אריה, איש העולם הגדול, סיפר במילואים, כי היה ביפן, ושם לקחו אותו למין מוסד של מסז’ים- עין לא ראתה. הוא סיפר בפירטי פרטים איך הגיישה לקחה אותו לאמבטיה, ומילאה מים וסבון, ואחר כך העבירה אותו מהאמבטיה למיזרון, ושם שפכה עליו שמפו, תוך כדי מסז’, ומשם העבירה אותו לחבית די קטנה, והיא בעצמה ניכנסה איתו לתוך החבית ששניהם לא יכלו לצאת מרוב הצפיפות, ומשם שוב למזרון, וכו’ וכו’- הכל לשמחת ליבו של יחזקאל, ששמע את הסיפורים כשריר נוזל משפתיו. בשנה שלאחריה, היה יחזקאל הראשון שהתיצב למילואים, וביקש שישימו אותו איפה שרוצים- אבל, הכי חשוב, באותו צוות עם אריה. וכשהתורנות ליד התותח היתה מסתיימת, והלכנו לישון, היה יחזקאל מבקש שוב מאריה לספר איך היה ביפן. אבל, יחזקאל תמיד ביקש -”תספר לאט לאט ומההתחלה. אין מה למהר. יש זמן עד הבוקר”. ואריה היה מסביר, איך הוא הלך למקום ההוא, ואיך קיבלו אותו 6 בחורות-(בהתחלה היו רק שתיים, אבל כשאריה ראה שיחזקאל מתלהב, התחילו היפניות להיתרבות, עד שהגיעו לחצי תריסר). וכמובן- עם הזמן הן גם חיבקו אותו די חזק, ולא נתנו לו לזוז- הכל לפי ההתלהבות של יחזקאל. בחלוף השנים, גם התילבושת של היפניות נהייתה יותר שקופה ממילואים למילואים, ועם פחות פריטים- וחלק מהיפניות הפכו לבלונדיניות, וקצת שמנות- לפי בקשת יחזקאל, שלא אהב רזות. ואז היה מתחיל סיפור הרחיצה והמסז’- המוכר לכולנו מהשנה שעברה. איך באמבטיה, ואיך על המיזרון, ואיך עוד פעם בחבית. יחזקאל היה עוקב
33
