Page 35 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 35
בדריכות אחרי הסיפור, וכמו ילד- היה מזכיר לאריה- “רגע”, היה אומר, “שכחת שלקחה אותך מהמיזרון לחבית? דבר כזה שוכחים?” נוצר מצב, שיחזקאל ידע את הסיפור יותר טוב מאריה, - והיה תורם הוראות בימוי -
“למה אתה ממהר? מהמהירות אתה שוכח חצי מההיתרחצות!!” וכשאריה היה עוצר לרגע, היה יחזקאל מאיץ בו-”מה עצרת? תמשיך! עכשיו, בדיוק כשאתה בחבית, ואני בשוונג, אתה עוצר לי?! זה לא זמן ליתעכב!”. עברו שנים, ואני ביפן, בעבודה. היו לי 3 ימים פנויים, בהמתנה לתהליך משפטי מסוים, והחלטתי לקחת טיול מאורגן. אתה יודע- נארה, קמאקורה, קיוטו, מאונט פוג’י- אללע גיטע זאכן. יש שם פסלי ענק, של כף יד מושטת, עם אצבע אמצעית זקורה, שאצלנו זאת תנועה מגונה, ואצל היפנים- זאת ברכה... ניכנסתי לאוטובוס התיירים, ומיד שמעתי ילד אומר בעברית, ומצביע עלי “אבא, תראה איזה איש מצחיק”. מתברר שלא רק בלונדון יש ישראלים. ישבתי לי בספסל מרוחק, ואחרי שתי דקות הגיע בחור אמריקאי נחמד, ביקש רשות, וישב על ידי. כמובן שהתידדנו- גרתי פעם בניו יורק, ופול הוא מניו ג’רסי, עולם קטן. אחרי יומיים של טיול, בדרך להר פוג’י, שאל פאול בבישנות- מה דעתך שניקח מסז’? בכל מלון שהגענו אליו, הופיעה במדריך הטלפון אפשרות למסז- חייג מספר 7, והמסז’יסטית בדרך אליך. קדימה, אמרתי לו- מזל וברכה, אולי ישלחו לנו את מזל ואת ברכה, אבל יפניות. סיפרתי לו על יחזקאל, ואריה, והחבית, והמיזרון, והיפנית הפיצפונת. לא סתם עשיתי מילואים. החלטתי לשכוח את עצת אשתו של מנחם מנדל מסיפורי שלום עליכם, שיעצה לבעלה, לקראת נסיעתו מכתריאליבקה ליהופיץ- “אל תשלם ביהופיץ בשביל שום דבר, שאתה יכול לקבל בבית בחינם”. הענין הוא, שבבית זה רק נראה בחינם... סיכמנו שנזמין, כל אחד לחוד, מסז’- ואחר מעשה, נצא ללובי של המלון, ונחליף חוויות- ומיד התפזרנו לחדרים שלנו. חייגתי 7, וביקשתי- מסז’. לא הזכרתי את יחזקאל, רק אמרתי מסז’ ואכן, ב-1930, דפיקה בדלת, ואני בטוח שמגיעה אלי יפנית מיניאטורית, איזה מאדם בטרפליי מהאופרה. פתחתי, ועמדה מולי יפנית ענקית, מגדל בבל, ניראתה כמו מתאבק סומו. זה לא יפנית, זה משחתת. טוב, אמרתי בליבי, לא כולן קטנות. שמתי לב, שהיא לא הביאה איתה לא את החבית, ולא את המיזרון שיחזקאל התרגל אליהם בסיפורי אריה, אבל התביישתי לשאול. ביני לביני, חשבתי
35
