Page 41 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 41
עמדתי להגיע למילאנו בעניני עבודה, וטילפן אלי המארח, סניור פיצ’יני, ושאל “סניור שדה, (הפעם לא מסייה ולא גספודין...), האם יש לך איזה בקשה מיוחדת”? כן, אמרתי, אם יש הצגה של איל טרובאטורה- הייתי שמח להיות באולם. לא
מעונין באופרה אחרת. למחרת, פיצ’יני בטלפון. “סניור שדה”, הוא אומר, “חדשות טובות וחדשות רעות. בתקופת שהותך במילאנו, יש הצגות של איל טרובאטורה, בלא סקאלה”. נפלא, אמרתי- נס במילאנו. אוה, אמר פיציני- אז לא כל כך. יש הצגה, אבל אין כרטיסים- כל הכרטיסים נימכרו. פיציני, שהיה יהודי, חייך כשאמרתי לו שהיהודים, כשמוכרחים, הפכו את הים ליבשה, ועברו את הים האדום בחרבה. אז כרטיסים להופעה בלה סקאלה?! קטן עלינו! יאללה פיציני, יאללה, כמו שצועקים למלמיליאן אוהדי ביתר בירושלים, בטדי. פיציני נענה לאתגר, ניכנס לאמביציה, והשיג שני כרטיסים- לי ולו- במקומות נהדרים, במחיר שהצדיק את המשפט של הגששים- שיעלה כמה שיעלה! באמת עלה כמה שעלה, ויותר. זה כואב רק בזמן התשלום. אחר כך הכאב דועך. הגענו, ניכנסנו, ישבנו- לה סקאלה הוא היכל אמיתי, מרחיב את דעתו של אדם. אתה מסתכל לתיקרה, וזז הצידה- שלא תיפול עליך איזה שנדליירה ענקית. הנס היה שלא נפלה - הנה נס במילאנו נוסף... עוד מאפיין- הקהל המילאנזי, פורץ בתשואות, כאשר הביצוע של אריה מסוימת, אפילו לא מפורסמת, מוצלח במיוחד. זה קהל מאוד מבחין ומפונק, כך הסביר לי פיציני, ויש מקרים שהוא מביע בקול רם אי שביעות רצון. התחילה האופרה- ביצוע ניפלא, של רוב הזמרים. אתה שואל “מה רוב? מה, לא כולם?” אוה, אז ככה. לא במקרה אמרתי רוב, כי מיד אסביר- לא כולם. נתחיל בטובים- הסופראן, לאונורה- ניפלאה. הבריטון, הרוזן דה לוקה- יוצא מן הכלל. אבל... הטנור, אוי הטנור, אנריקו, לא היה אי אי אי. אפילו אני הבחנתי, שהשירה שלו קצת צולעת, ולא בדיוק מה שכתב ורדי. אבל- חשבתי- מה אני מבין? אני ממחנה יהודה, והוא מלה סקאלה. אז-אם הוא שר בלה סקאלה- סימן שהוא גדול! הבחנתי גם, שמחיאות הכפיים לשירתו של הטנור, אפילו לאריות המפורסמות, היו מאופקות. ופיציני אותת לי, בתנועות איטלקיות, שהלכו והתגברו, שזה לא זה. באריה מסוימת פיציני עשה לי תנועה של שחיטת תרנגולת במחנה יהודה בירושלים... בסיומה של אחת האריות של הטנור הצולע, (זה כמו הטייס הקיטע), נישמעו
41
