Page 43 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 43
מחיאות כפיים שאפשר לקרוא להן- מאופקות. כמו שהיה אומר האבא שלי- כמה שתגיד מאופקות, לא תתעייף. ואז, אדם שישב באחד התאים ביציע, בלוז’ה, צעק לכיוון הבמה מילה באיטלקית - וקמה מהומה אדירה. חלק מהקהל מחא כפיים, חלק חזר על המילה, חלק נופף ידיים לכיוון האיש שבלוז’ה. מה הוא אמר, שאלתי את פיציני, מה קורה פה? פיציני אמר לי את המילה- “פיאטוזו”. השורש- פיאטה, הפסל המפורסם של מיכאל אנג’לו- ומובנו- רחמים, או חמלה. אתה ודאי זוכר את הפסל, של מיכאלאנג’לו הפיאטה, בארבע גירסאות. החשובה ביותר מוצבת בכנסיית סנט פטרוס, בוותיקן, והיא מבטאת את החמלה על ישו הצלוב, שמורד מן הצלב ומוחזק בידי המדונה. זאת לא הזמרת מדונה של פארק הירקון, אלא המדונה, ובעיניה עצב אינסופי על מות בן האלוהים. בתוך הרעש, הסביר לי פיציני, שהצעקה פיאטוזו-פירושה- מעורר חמלה, כלומר- היכולת שלך בשירה מעוררת חמלה. הביטוי שגור אצל המילאנזים, ורק לי היה חדש. כשההמולה נימשכה, צעדה הסופרן, לאונורה, מספר צעדים לאחור, ועשתה תנועה של בקשה או תחינה לקהל- מבלי שהטנור יראה. היא ביקשה להמשיך את ההצגה. ואכן, הקולות שככו, נפלה דממה, ואז, הטנור צעק מספר מילים לעבר הגבר בלוז’ה- גם זה לא הופיע בטקסט של ורדי- ואפילו אני הבחנתי בכך. הפעם קמה מהומה גדולה שבעתיים- צעקות, מחיאות כפיים, קולות עידוד וקולות מחאה. יצא המנצח מתחת לבמה, עמד על הבמה, וביקש, התחנן לקהל, לאפשר להמשיך. שאלתי את פיציני- מה צעק הטנור לאיש בלוז’ה? פיציני הסביר- הוא צעק לו- “אם אתה גבר, אני מחכה לך בחוץ, אחרי ההצגה.” שוחחתי אחרי ההצגה עם פיציני, והוא הסביר לי שהדברים האלה קורים בכל רחבי איטליה, והקהל האיטלקי הוא שופט אכזר ולא סלחן- וטובי הזמרים מוצאים את עצמם לפעמים קורבן לביקורת, אם תפסו יום לא טוב- וזה קורה גם לטובי הזמרים. שאלתי את פיציני מה התרשמותו מהקהל בישראל- הוא היה פה במופע אופרה- והוא אמר לי- מילאנו זה לא תל אביב, במילאנו אומרים את האמת. כנראה שגם בלונדון- הרכילות אומרת, שכשנשאל לורנס אליבייה, (לורי-LAURI), מה דעתו על שחקן שמילא את תפקיד המלט של שקספיר בסטרטפורד, הוא הגיב-
43
