Page 53 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 53
המירקחת הרפואית, לטיפול בראומטיזם. באותה עת, רוקח עוד רקח, והיה קיטון סגור בוילון, עם גולגולת ועצמות מצוירים עליו, וכתוב-SEPARANDA. וכמובן, חיכית חצי שעה או שעה עד שהיה מוכן. באחת הפעמים, כשאבא המתין להכנת התרופה אצל בית מירקחת מני, סיפר אבא למני, על הממשלה, שהם גנבים הכי גדולים, ואיך גנבו לו אדמה. לאדון מני, ששמע את הסיפור הזה מאבא יותר מפעם, היה סיפור נגדי. אתה מדבר? אמר לאבא שלי. אתה מדבר? אז מה אני אגיד? כן, שאל אבא, מה תגיד? אני, אמר מני, הגעתי לפה בשנות ה-20, וקניתי, בירושלים, על יד בית וגן- לא דונם, ולא שניים אלא הר, הר שלם, אלפי דונמים. ואז- מה קרה? פרצה, סיפר מני, המדינה עם הממשלה של הגנבים, והיה להם אחד, רצו ליקבור אותו. הביאו אותו כל הדרך מחוץ לארץ. איפה אתה חושב, החליטו ליקבור אותו- על ההר שלי. לקחו את ההר ממני, ונתנו לו. טוב, קברו. ואיך, אתה חושב, קראו להר? הר מני? הרי זה שלי! קראו להר, הר הרצל!! מה, הרצל קנה את ההר הזה?!
מאיפה לו כסף? זה כלום!! אם לפחות,אמר מני, היו מתביישים- לא, חביבי, לא. אלה, אמר אדון מני, גנבים ללא בושה. מה??? אז ככה. כל שנה, באים הגנבים ביום העצמאות להר שלי, ועושים חגיגה גדולה, ותהלוכה, וריקודים, ליכבוד זה שגנבו לי את ההר! ומזמינים את כולם- חוץ ממני. והאמת- גם אם היו מזמינים- לא הייתי הולך. שלא יראו אותי עם אנשים כאלה. לא כבוד בשבילי לעשות חגיגות על רכוש גנוב. וגם, אם יראו אותי עושה חגיגות עם גנבים, יביאו אותי למישטרה, יעשו לי חקירה. יותר טוב אשב בשקט בבית מירקחת. אז אתה, אדון סעאת, מיתלונן??!! אז אתה, אבי, מדבר על הקוטג’?
53
