Page 54 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 54
4-6-2011
יום ירושלים.
אבי אתגר - איך עושים ירושלמי? ירושלים היא מקום של שאלות. תל אביב היא מקום של תשובות. תימחק את כל האגדות על מאתיים, ושחייה, וכלבים. ירושלמי זה בן אדם, שהולך בירידה של קולנוע עדן, בשבת אחרי הצהריים, באמצע המדרכה, כי על הכביש לא נישאר מקום. אספר לך סיפור על הדואר במחנה יהודה. כשאתה רוצה, אבי, ליקנות סחורה טובה, ובזול, לאן תלך, אבי? לשוק. אבא שלי היה אומר- יום רביעי- הסחורה הכי טובה- למה? ביום ראשון ושני קטפו, ביום שלישי בערב הביאו לשוק. אז יום רביעי- הכי טוב. ביום חמישי, מי שקונה- זה מה שנישאר מיום רביעי, שאריות. אז מי שקונה ביום שישי- זה רק המשוגע. זה נכון גם לגבי הדואר. מי ששולח חבילות בדואר- לא טוב ילך בדואר של רחוב יפו. שמה ביוקר. אבל- חבילה ששולחים מהדואר במחנה יהודה- תמיד יוצא יותר בזול. בקיצור, אני עומד בתור, בחנות הקטנה שהיתה דואר, ברחוב יפו, בואכה רחוב הטורים. בתור, לפני איזה שניים, אחרי, בתור, איזה שלושה. הפקיד, מואיז, מרים את הראש מפעם לפעם, ליראות אם באו קליינטים חדשים. ניכנסת גברת בגיל העמידה, אבל לא עומדת בתור, עומדת מהצד. מואיז מרים את הראש, רואה אותה, אומר, בקול רם, “אלגרה”. מפסיק הכל, פותח את המדף ליציאה לקהל, בא אצלה, ושואל- אלגרה, את, מה את צריכה? והיא אומרת- מיכתב לדוד איזקיטו, בוונצואלה. טוב, אומר מואיז, איפה המיכתב? פותחת אלגרה את התיק הגדול, לאט לאט, מוציאה עיתון, מיכתבים מהממשלה, ולאט לאט, מוצאת את המיכתב, אומרת למואיז- הה! רץ מואיז למישקל, שוקל, וחוזר, ואומר- 76 גרם. שואלת אלגרה- כמה כסף, בבולים? רץ מואיז לקובה שלו, בודק, ואומר- כשהוא חוזר- וכל הקהל מביט ימינה ושמאלה- בריצתו- לירה שלושים ושניים גרוש וחצי. פותחת אלגרה שוב פעם את התיק, מחפשת, מוצאת את התיק הקטן של הכסף, מוציאה מהתיק לירה, ועוד חצי לירה, נותנת למואיז. רץ מואיז לקופה, מוציא בולים ועודף, מדביק את הבולים, חוזר לאלגרה- והקהל
54
