Page 16 - הגדת החירות-סיפור של מאבק ותקווה
P. 16
מאת
שהושתקו
הרב מישאל ציון
מלשאול
חירות לאלו
בשולחנות סדר רבים ישבו השנה משפחות עם מגוון דעות פוליטיות, משפחות שמתווכחות בוואטסאפ וצריכות פתאום לחגוג יחד את ליל הסדר. כשנקרא על ארבעת הבנים נזכור שסביב לשולחן יושבים אנשים עם דעות וגישות שונות. אפשר לקטלג אותם כ״חכם״ ו״רשע״, אבל אולי ראוי לחשוב שוב על הקִטלוגים
האלה ולעורר דיון מחודש. ״שאינו יודע לשאול״ אינו רק הילד הקטן והביישן מטבעו שנמנע מלפתוח את פיו. עבור אנשים רבים בחברות רבות, אלה ״שאינם יודעים לשאול״ הם אלה שהושתקו על ידי החברה. אף אחד מעולם לא שאל לדעתם בשאלות של מהות והם מצידם התרגלו שלא לחשוב על כך. כך למשל, התרבות השלטת לאורך הדורות השתיקה את הקול הנשי. במדינות רבות, אפילו לאחר שהתפתחה הדמוקרטיה המודרנית, עבר זמן רב עד שנשים היו רשאיות להצביע בבחירות, להשמיע את קולותיהן ולשאול את שאלותיהן בחברה הכללית. החברה היהודית גם היא השתיקה את קולותיהן של הנשים, וחינכה אותן לא לשאול. במיוחד הדירה אותן מהעיסוק היהודי המרכזי – תלמוד תורה. עם זאת, תמיד היו נשים שהתעלו מעל לנורמות החברתיות וידעו לשאול ואף לענות – כך אמא שלום, אשתו של הרב אליעזר, וברוריה, אשתו של הרב מאיר, שתיהן מתקופת המשנה. לצידן היו קולות רבים של נשים שדבריהן וחידושיהן לא הגיעו עד אלינו. הלילה הזה מזמין אותנו להתבונן מי הם אלה מקרב המסובים לשולחן הסדר שהושתקו מלשאול, ולהרחיב את היכולת של כולם וכולן להיפתח, לשאול ולספר.
