Page 38 - הגדת החירות-סיפור של מאבק ותקווה
P. 38
ּכ ֹו ֵר ְך ָּכל ֶא ָחד ֵמ ַה ְמ ֻס ִּביםלֹו ֵק ַח ְּכַזִית ִמן ַה ַמ ָּצה ַה ְׁש ִלי ִׁשית ִעם ְּכַזִית ָמרֹור ְוכֹוְר ִכם ַי ַחד, אֹוְכִלים ְּבַהָסָבה ּוְּבִלי ְּבָרָכה. ִלָפֵני ָאְכלֹו אֹוֵמר.
ֵז ֶכר ְל ִמ ְקְָּד ׁש ְּכ ִה ֵּלל. ֵּכן ָע ָׂשה ִה ֵּלל ִּבְז ַמןש ֵּבית ַה ִּמ ְקָּד ׁש ָהָיה ַקָיים: ָהָיה ּכֹוֵרך ַמ ָּצה ּו ָמרֹור ְואֹו ֵכל ְּבַי ַחד, ְל ַקֵיים ַמה ֶׁשֶּנ ֱא ַמר: ַעל ַמ ּצֹות ּוְמרִֹריםיֹאְכֻלהּו.
ֻׁש ְל ָחן עֹוֵר ְך אֹו ְכ ִלים ְושותים הסעודה הערוכה ונוהגים לאכול תחילה ביצים מבושלות.
ָצ פ ּו ן
אחר גמר הסעודה לוקח כל אחד מהמסובים כזית מה ַמ ָ ּצה שהיתה צפונה לאפיקומן ואוכל/ת ממנה כזית בהסבה. וצריך לאכלה קודם חצות הלילה.
ָּבֵר ְך מֹוְזִגיןּכֹוסשִליִׁשיתּוְמָבְרִכיןִּבְרַּכתַהָמזֹון.
ִׁשיר ַה ַּמ ֲעל ֹות: ְּבש ּוב יי ֶאת ִׁשי ַבת ִצי ֹון ָה ִיינ ּו ְּכחֹ ְל ִמים. ָאז ִי ָּמ ֵלא
ְׂשחֹוקִּפינּוּוְלׁשֹוֵננּוִרָּנה.ָאזיֹאְמרּוַבּגֹוִים:ִהְגִּדילייַלֲעׂשֹותִעם ֵא ֶּלה. ִהְגִּדיליי ַל ֲע ׂשֹות ִע ָמנ ּו, ָהִיינ ּו ְׂש ֵמ ִחים. ׁש ּו ָבהיי ֶאת ְׁש ִבי ֵתנ ּו ַּכֲאִפיִקים ַּבֶּנֶגב. ַהּזְֹרִעים ְּבִדְמָעה, ְּבִרָּנה ִיְקצֹרּו. ָהלֹוְך ֵיֵלְך ּוָבכֹה ֹנ ֵ ׂשא ֶמ ֶש ְך ַה ָ ּז ַרע, ּבֹא ָיבֹא ְב ִר ָ ּנה ֹנ ֵ ׂשא ֲא ֻל ּמֹ ָתיו.
ֵַר ּב ֹו ֵַתי, ְנ ָב ֵר ְך
ַה ְמ ֻס ִּבים עֹו ִנים: ְ ְי ִהי ֵׁשם יי ְמבָֹרך ֵמ ַע ָּתה ְו ַעד עֹו ָלם.
ַה ְמַז ֵמן אֹו ֵמר
ִּבְר ׁש ּות ְמָר ָנן ְוַר ָּב ָנן ְוַר ּב ֹו ַתי, ְנ ָבֵרך [ ֱאלֹ ֵהינ ּו] ְ ֶׁש ָאכ ְלנ ּו ִמ ֶּׁשל ֹו.
ַה ְמ ֻס ְִּבים עֹו ִנים: ָּברּוך[ֱאלֵֹהינּו] ֶׁשָאַכְלנּו ִמֶּׁשלֹו ּוְבטּובֹו ַָחִיינו.
