Page 34 - יוצאות לאור - מנהיגות נשית - גיליון יוני 2020

‫יש לי קול‬

‫טליה אסיף סטולרסקי (‪ ,)54‬מלמדת ומרצה‬
‫אמנות ועיצוב‪ ,‬צורפת וכיום מעצבת מזון‪.‬‬

‫קול אאלץ לצעוק‪ ,‬והצעקה דרכה להיות לזעקה‪ ,‬כי‬ ‫נולדתי וגדלתי בתל אביב‪ ,‬מאמינה שערכים הם‬
‫כמו השתיקה גם זו בסופה הופכת אלימה‪ .‬אז אם‬ ‫מסוג הדברים שגדלים לתוכם ואת העקרונות אנו‬
‫בודקים את מאזני האי צדק של השתיקה והבון טון‬ ‫מפתחים‪ ,‬ולכן עקרונות רצוי שיהיו גמישים עם בסיס‬
‫הוא אולי מאזני האי צדק של התקרה ‪ -‬כל שיכולה‬
‫הוא לשאת את עייני ולחשוב שיש תקווה בנסיון‪ ,‬יש‬ ‫ערכי ומוסרי יציב‪.‬‬
‫תקווה במאבק ולהאמין שהקול כמו הצדק בסוף‬
‫נשמע‪ .‬רגע סוויצ בעלילה אם עד עתה לא הייתי‬ ‫דברים שכדאי לאמץ‪ :‬אמונה ובטחון שאנחנו בדרך‬
‫ברורה אז מדובר ב ‪ -‬אפליה‪ .‬טוב אמרתי את המילה‬ ‫לייצר מרחב טוב ובטוח יותר ל(א)נשים‪.‬‬
‫שכבר אסור לומר וכיבסו אותה אינספור פעמים והיא‬
‫כבר שקופה ובלויה מרוב הרתחה וסחיטה‪ .‬ולא זה‬ ‫לי אין דעה ממש שתדעו אין לי‪ ,‬אבל יש לי קול‪ .‬והקול‬
‫לא רק דימוי אקזוטי המצוי בכתובים וההיסטוריה‬ ‫הזה מאוד לא יחודי‪ ,‬לא אחר לא שונה מהקול שלך‬
‫של הדימויים ‪ -‬האם אי פעם ראיתם ציור של כובס?‬ ‫שלך ושלכם‪ ...‬אופס בעברית זה נראה ‪.the same‬‬
‫נתתם תיקון לחייטת? ולא משנה כמה פעמים אדבר‬ ‫אז אם תשאלו אותי בכל זאת כאחת האדם כאחת‬
‫בגוף אישה ולא משנה כמה פעמים אצעק בפרהסיה‬
‫שזה לא רק בזכות טוהר השפה‪ .‬והופ סוויצ בעלילה‬ ‫מכם בואו ננסה אולי כאישה?‬
‫והימים ימי קורונה והשפה אוי השפה אין שום מכבסה‬
‫שיכולה לעמוד בפני הקוצים המזדקרים של הכתר‪,‬‬ ‫אני באופן אישי וזה תמיד אישי מעולם לא הרגשתי‬
‫ואהיה נהירה בשפה ‪ -‬כתר הקורונוה וכתר השלטון‪,‬‬ ‫שונה אחרת לא ראויה‪ ,‬אבל בואו נלך קצת לעובדות‬
‫כי אם יש מלך יש אי שם מלכה‪ ,‬אך כמו בעליסה‬ ‫ונבדוק‪ .‬נולדתי בתל אביב בת להורים שנולדו גם הם‬
‫בתל אביב והוריהם איך לא‪ ...‬פולין ורוסיה‪ .‬למדתי‬
‫הקטנה ‪ -‬הציווי ניתן "עירפו את ראשה"‪.‬‬ ‫בתיכון תל אביבי שהיה כבר אז אגדה‪ ,‬גימנסיה‬
‫הרצליה והדרך הרי סלולה‪ .‬סוויץ׳ קטן ‪ -‬אינטגרציה‪,‬‬
‫מלבד זעזוע מוח לא ממש צלחה‪ .‬ואז צבא‪ ,‬והחיים‬
‫החלו להתערבב במציאות הלא פשוטה‪ ,‬מלגו‬
‫ומלבאר של אנשים נשים חברים גברים שהגיעו מכל‬

‫קצוות ואני מולם אישה ‪ -‬מדריכת קרב מגע‪.‬‬

‫וכעת שוב סוויץ׳ בעלילה אנחנו בהווה וההוה לא אחר‪,‬‬
‫אינטגרציה זעזוע אחד ועוד אחד שלושה‪ -‬והימים ימי‬
‫בחירות ואני קולי הקול שגדל בעיר‪ ,‬שהדריך קצוות‬
‫קשוחים בצבא לא נשמע‪ ,‬וזה שהיה הולך ודועך‪ .‬ואין‬
‫לי סיפור אישי קורע לב ולא הייתה לי טרגדיה ראויה‬
‫לספר לעולם‪ .‬אבל אני קוראת ושומעת רואה את מה‬
‫שכולנו רואים‪ ,‬הדור שלי דור הנשים מאבד את קולו‬
‫נשטף בזרמים המאיימים להשתלט על כל מרחב‬
‫פנוי שנשאר לביטוי‪ .‬ואני יודעת שהייתה לנו עדנה‬
‫ומקום‪ ,‬כי מקום זה לא משהו לקחת מקום הוא משהוא‬
‫שאני נותנת כי אנחנו כולנו זוכרים? אני אתה את‬
‫‪ not the same‬ובמקום הזה אם לא אוכל להשמיע‬

‫‪34‬‬