Page 19 - Hatzvy 1068

‫להיות בן תמותה ‪ /‬הרפואה‬

‫ומה שחשוב‬

‫בסוף החיים‪.‬‬

‫מאת‪ :‬אטול גוואנדה‪.‬‬

‫דמותה של אמו הדיכאונית ומערכת‬ ‫סיפור על אהבה וחושך‬ ‫לחיים של דיכאון ויאוש‪ .‬ברור כי‬ ‫דוד יששכרי‬
‫יחסיו ואהבתו אליה‪ .‬כידוע בסופו של‬ ‫מאת‪ :‬עמוס עוז‪.‬‬ ‫שתי האפשרויות רחוקות מלהיות‬ ‫את הרופא והסופר אטול גוואנדה‬
‫דבר היא נטלה נפשה בכפה ושמה קץ‬ ‫אידיאליות‪ .‬לכן מסופר לספר על‬ ‫אני כבר "מכיר" מסיפרו 'סיבוכים'‬
‫לחייה כאשר הנער הרגיש היה כבן‬ ‫דוד יששכרי‬ ‫ניסוי מוצלח שנערך בשיטה שהיא‬ ‫עליו כתבתי בחיוב והמלצתי‪ ,‬במדור‬
‫הספר הזה הוא למעשה אוטוביוגרפיה‬ ‫מעין פשרה בין שתי אפשרויות אלו‬ ‫זה‪ .‬אחרי סיפרו הקודם האמור‬
‫‪ 12‬לחייו‪.‬‬ ‫של הסופר הנודע ז"ל‪ ,‬שנולד בשם‬ ‫והנקראת "דיור תומך" בה מתגורר‬ ‫כבר ידעתי למה לצפות מספרו זה‬
‫קלוזנר וכשתבגר החליפו בשם פחות‬ ‫החבר בחדר עצמאי שלו אולם‬ ‫הנדון כאן‪ .‬ואכן לא התאכזבתי‪.‬‬
‫למרות כי היחסים במשפחה בין אביו‬ ‫גלותי ‪ -‬עוז‪ .‬הספר מתמקד בשנות‬ ‫בתוך מוסד המספק את שירותי‬ ‫הספר הנוכחי עוסק‪ ,‬בחלקו‬
‫לאמו‪ ,‬ובינו לבין אמו הם המרכיב‬ ‫ילדותו והתבגרותו‪ ,‬מגיל ארבע ועד גיל‬ ‫הטיפול הסע והבטחון הנדרשים‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬בתהליכי ההזדקנות‬
‫העיקרי של הספר הוא לא כותב וכמובן‬ ‫כ‪( 16 -‬בערך) והוא נישען על זיכרונותיו‬ ‫בחלקו השני של הספר הוא מתאר‬ ‫ובתהליכי הפרידה הסופית‬
‫לא מביא לפני הקורא‪ ,‬מה היו הסיבות‬ ‫ודמיונו העשיר‪ ,‬תחת צלו המסנוור של‬ ‫תהליכי גסיסה עם סיומם הבלתי‬ ‫מהחיים (הגסיסה)‪ ,‬בחלקו השני‪.‬‬
‫שהביאו לדיכאון כה חמור שהוביל‬ ‫דודו‪ ,‬הפרופסור ההיסטוריון הנודע‬ ‫נימנע‪ .‬הדילמות הן קשות מנשוא‪ .‬מי‬ ‫ושניהם מנקודת מבטו של רופא‬
‫למותה‪ .‬זה ממש לא מסתדר בספר‬ ‫יוסף קלוזנר‪ .‬קשה לתאר אדם שנושא‬ ‫יכול להחליט במקום האדם הסובל‬ ‫שהוא לא במקרה גם בן‪-‬אדם‪.‬‬
‫שאת הזיכרון או הדמיון מוליכים‬ ‫זיכרון כה מפורט ועשיר בגילאים כאלו‪,‬‬ ‫והמתענה? גם הרופאים עצמם‬ ‫מה שמייחד את סגנונו של ד"ר‬
‫אולי לתיאור כה מפורט של כמעט כל‬ ‫אבל מאחר ועמוס ז"ל לא היה אדם‬ ‫יכולים רק לנחש מה עובר עליו‪.‬‬ ‫גוואנדה הוא העירוב בין דיון כללי‬
‫פרח וכל עץ שחווה‪ ,‬ללא הגזמה‪ .‬עוז‬ ‫רגיל ואכן הוא גם זכר פרטים אלו מחד‬ ‫ובכלל מה עדיף‪ ,‬הארכת החיים‬ ‫בתופעה או בבעיה מסוימת לבין‬
‫לא רק מתאר את חייו וחיי משפחתו‬ ‫גיסא וגם הסתמך על זיכרונו ודמיונו‬ ‫תמורת סבל בהווה או הקלה בהווה‬ ‫סיפור אישי של אחד ממטופליו‪.‬‬
‫אלא ניכנס גם לתיאורים מפורטים‬ ‫העשירים מאידך גיסא‪ .‬שימת הלב‬ ‫תוך התחשבות מועטה יותר בעתיד‬ ‫כך הופך הדיון ל"חי" יותר‬
‫(וכי אפשר אחרת?) של משפחות‬ ‫לפרטים וההסברים של ילד צעיר אשר‬ ‫הלוט בערפל ? איך לתת משקל‬ ‫תרתי משמע ונוגע ללב מעבר‬
‫אביו ואמו‪ ,‬דהיינו סביו וסבתותיו עד‬ ‫משאירים את הקורא לעיתים קרובות‬ ‫לאפשרויות השונות? בשאלות‬ ‫לדיון הכאילו תאורטי עצמו‪.‬‬
‫המום‪ .‬מהרבה בחינות הוא הזכיר לי‬ ‫קריטיות אלו גם הרופאים עומדים‬ ‫מאחר ואף אחד אינו בן אל‪-‬מות‪,‬‬
‫לתחילת המאה העשרים‪.‬‬ ‫את “פונס הזכרן” מהסיפור בשם זה‬ ‫נבוכים וחסרי עצות‪ .‬כך מתאר‬ ‫הרי הספר אמור לדבר לליבם של‬
‫של חורחה לואיס בורחס אשר כרע‬ ‫המחבר מקרים קשים אלו ששיאם‬ ‫קוראיו‪ .‬הבעיתיות של המצב הקיים‬
‫כמו כן גם נהניתי מהקריאה ומהאווירה‬ ‫תחת עול זיכרונותיו הבלתי נידלים‬ ‫בתאור התדרדרותו ודעיכתו הבלתי‬ ‫נובע מהמבנה החברתי של העולם‬
‫של שנות החמישים עם "זיכרונות‬ ‫וקרס‪ .‬התקופה הנדונה‪ ,‬לקראת‬ ‫נימנעת של מקרה אחד – זהו של‬ ‫המודרני‪ .‬בחברות מסורתיות‬
‫מפולניה" של משפחה שהתמודדה‬ ‫סיום במנדט הבריטי ושנות המדינה‬ ‫אביו של המחבר‪ .‬תאור מרגש שלא‬ ‫יותר‪ ,‬הקשיש נישאר במשפחתו‬
‫הראשונות עניינו אותי מאוד מהבחינה‬ ‫מותיר את הקורא עם עין יבשה‪.‬‬ ‫המורחבת הדואגת לו למרבית‬
‫עם קשיי ההגירה והקליטה‪.‬‬ ‫ההיסטורית וזו הייתה גם סיבה נוספת‬ ‫סך הכל ספר מעניין‪ ,‬מרתק ומרגש‪.‬‬ ‫צרכיו‪ .‬אך בחברה מודרנית הדבר‬
‫לקריאת הרומן‪-‬יומן המקיף והמפורט‬ ‫אולי הצעירים ובני גיל העמידה‬ ‫כמעט ואינו אפשרי ולכן מוצגות‬
‫הספר נועד ל"מיטיבי קרוא" אשר‬ ‫הזה‪ .‬אולם הוא אף לא מתחיל בכך‬ ‫יעדיפו להתעלם מנושאים אלו‪,‬‬ ‫בספר דרכי ההתמודדות במצבים‬
‫מסוגלים להתגבר על כ‪ 600 -‬עמודים‬ ‫אלא בתיאור חיי היהודים בגולה‬ ‫אולם בגילנו המתקדם הוא‬ ‫של דעיכת הקשיש עד להתדרדרותו‬
‫של תיאורים‪ ,‬כמעט ללא עלילה ברורה‬ ‫ובמיוחד בפולניה החל מתחילת המאה‬ ‫כמעט ספר חובה‪ .‬מומלץ מאוד‬ ‫הסופית והסיום הבלתי נמנע‪.‬‬
‫אחת במובן המילולי של המילה‪ ,‬של‬ ‫העשרים‪ .‬הנושא העיקרי של הספר הוא‬ ‫החלק הראשון מתאר את מערכת‬
‫תיאורים וסלסולים של חוויות הילדות‬ ‫התמיכה באנשים הזקוקים לסיוע‬
‫שלו על כל פניהם‪ ,‬אשר אני לפחות‬ ‫בערוב חייהם‪ ,‬לפי המקובל בארה"ב‪.‬‬
‫בהתאם לשיטתם הם מבחינים‬
‫קראתי בשקיקה ובמתח פנימי‪.‬‬ ‫בשלוש דרגות של טיפול‪ .‬ברמה‬
‫הראשונה הוא מבחין בזקנים‬
‫עצמאיים החיים לבדם אולם נופלים‬
‫לנטל על משפחתם או קרוביהם‬
‫הקרובים ביותר (הבנות בדרך כלל)‪.‬‬
‫ברמה האחרונה מדובר בטיפול‬
‫סיעודי במה שמכונה אצלינו 'בית‬
‫אבות'‪ ,‬שם הם "זוכים" לטיפול‬
‫והשגחה צמודים‪ ,‬אולם מאבדים את‬
‫עצמאותם באשר הם חיים במוסד‬
‫שמכתיב להם את אורח חייהם ‪24/7‬‬
‫ואת החופש שלהם‪ ,‬ולכן מביא אותם‬

‫גליון מספר ‪23.07.2020 1 1068‬‬ ‫‪19‬‬