Page 14 - Hatzvi 1064
P. 14
עיתון הצבי תרבות
דוד בהר פרחיה והאתון זהרה .צילום :דן פרברוף
"לא תמיד ברור מה כאן תוצר של אורח חיים מבחירה ומה תוצר של דוחק :קו דקיק מפריד בין חירות הנווד
לדלות המנושל" .בתערוכה "נוף משותף" מציעים האמנים דוד בהר פרחיה ודן פרברוף לבחון מחדש את
מרחב העיר ערד והקהילות המתגוררות בו .סיפור הדרך לתערוכה מסופר כאן ,בהמשכים .פרק שלישי:
מהשום כלום ,לעבר השום מקום
הפער הזה ניכר לא רק במרקם הכבישים שסללו הרשויות ורשת קורי דרכי כשנה לפני הפרויקט הקמתי אוהל למשפחתי ,בחניון לילה הר קנאים,
העפר הלא רשמיות המתפלגות ממנה אל תוך המדבר ,אלא גם ב ְס ֶכמה של המשקיף לעבר נוף מדברי עוצר נשימה .פתאום הגיח מתוך הערוץ הקרוב
צינורות מתכת המובילים מים בקווים ישרים אל ישובים מוסדרים וצינורות חמור לבן בדהרה קלה ,רכוב על ידי שני ילדים ,אשר חלפו על פנינו עם חיוך
שובה לב ,והמשיכו הלאה וירדו במורד הערוץ הבא .מה שנראה לי בזמנו כמו
הפלסטיק השחורים המתפתלים מהם ,סביב לגבעות ,מעל ואדיות ,לעבר שהגיעו מהשום-כלום ,לעבר השום-מקום המדברי .בהמשך הערב עברה גם
ישובים ארעיים; בחקלאות מושקת ומגודרת ושדות שלחין שגבולותיהם אינם אישה מבוגרת על גבי חמור חום קטן יותר ,לכיוון השני .בלילה מול שמיים
מוגדרים; בגגות רעפים מקבילים וגגות פח גלי שפונים לכאן או לכאן ,לאן זרועי כוכבים ,ואורות ערד המנצנצים באופק ,עלו שאלות לגבי מקום
שקבע הגורל; ברשת קווי חשמל שמתפשטת בעורקים ראשיים ומתפצלת מגוריהם של הבדואים באזור ,מקומות ישוב שלא ממש ניתן להבחין בהם,
לנימים המזינים שכונות מתוכננות ,וקולטי אנרגיה סולארית שעומדים כמו גם תהיות לגבי מערכת היחסים הקיימת בין ההתיישבות הבדואית
מנותקים מהרשת ,ברשות עצמם .לא תמיד ברור מה כאן תוצר של אורח המקומית ,לבין העיר ערד ותושביה .באותו הרגע התגבשה לה פנטזיה
חיים מבחירה ומה תוצר של דוחק :קו דקיק מפריד בין חירות הנווד לדלות להסתובב במדבר הקרוב לערד רכוב על גבי חמור ,ולנוע מהתיישבות אחת
המנושל .וכך גם בין השפע לבין המעמסה .בעל הבית כבול לביתו וחסר הבית
לשנייה.
נכלא מחוצה לו. דוד בהר פרחיה
בכדי להבין את הפערים בין העיר למדבר ,בין ערד לבקעה ,ולחצות אותם, במרחב ערד ,בשולי המדבר ,כמו בשולי מרחבי טבע רחבי ידיים אחרים,
צריך לחצות אותם למעשה ,כלומר לצאת לדרך המקשרת ביניהם .כך קרה נפגשות שתי תפיסות עולם – שני סדרי עולם בעצם :האחד התיישבותי,
שביום אחד בנובמבר האחרון ירדנו ברגל לבקעת קנאים לשכור חמור .איך השואף להסדרה ,לחלוקה ,לתיחום ,עיבוד ועיצוב; האחר ,נוודי ,הרואה
במרחב שטח הפקר שהתנועה דרכו והישיבה בו הן פונקציות של הליכה
שוכרים חמור? ממי? ובכמה? לאחר תחקיר קצר התיישבנו ב ִשיג ,מתחם
האורחים שבאחד הכפרים ,לשוחח עם ַסא ֶגר ואחיו הצעיר סולימאן .הסברנו וישיבה – ירצה אדם ישב ,ירצה אדם יקום וילך.
להם מעט על הפרויקט ואחרי שישבנו כשעה איתם ,דיברנו על המצב ושתינו
ישנה כמובן גם חפיפה בין שני ההפכים האלה ,בין הנוודי להתיישבותי .גם
תה וקפה הציג בפנינו ַסא ֶגר את זהרה ,אתון לבנה .הוא הסביר לנו איך בתפישה הנוודית קיימים גבולות ,דרכים ובעלות ,ובתפישה ההתיישבותית
מרכיבים את האוכף על גב האתון ,במה ומתי להאכיל אותה וכיצד לפקוד
יש מרחב ציבורי ,חופש תנועה ונחלת הכלל .אבל הפער בין שני אורחות
עליה ללכת (חרר! חרר!) או לעצור (איייייייייש!) ולאחר סיבוב קצרצר החיים נגלה בשטח בברור .תושבי העיר הנוהגים ברכבם ואלה המבקרים בה
לחימום ולתרגול הפקודות יצאנו לדרך אל העיר .צריך לציין שכמובן שלא יגיעו אליה בכביש סלול וייסעו דרכה ברחובות .הולכי רגל יצעדו על מדרכות
רכבנו עליה שנינו יחדיו ,ובכלל ליבנו יצא אל זהרה החביבה שסבלה אותנו
בסבלנות רבה .במסע אל העיר וחזרה ,שארך מבוקר עד ערב ,גילינו את ֵמ ַמדי ובדרך כלל יחצו כבישים במעברים המיועדים לכך .מי שיוצא מהעיר אל
החוויה האורבנית הבדואית ,ואת המעבר הלא טריוויאלי בכלל שבין המדבר המדבר ,ומעטים עושים זאת לעתים קרובות ,עושה זאת שוב ברכב ,לאורך
כביש סלול או דרכים מסומנות ,ומי שיוצא ברגל יצעד בשבילי הליכה .מתי
אל תוך המרחב העירוני. מעט סוטים מהתוואי הנתון .המדבר הרי מסוכן ,קשה להלך בו וקל ללכת בו
לאיבוד ואת המרחב הפתוח מותירים לטבע .אבל דרכי הבדואים מרובות והם
התערוכה "נוף משותף :בין מים למים" במרכז לאמנות עכשווית בערד
(מתנ"ס ערד קומה ראשונה) פתוחה בימים רביעי וחמישי בין השעות חוצים את המדבר בחופשיות רבה יחסית ,ברגל ,עם עדרים ,על חמורים,
16:00-20:00 9:00-13:00ובשבת בשעות .11:00-14:00הכניסה חופשית ברכבים.
גליון מספר 25.06.2020 1 1064 14
