Page 22 - 995

‫עיתון הצבי‬ ‫חברה וחינוך‬

‫שנים‪ .‬איך דיברה ודיברה ואני לא שמעתי‪ ,‬הייתי מרוכזת‬ ‫הסיפור שלי‬
‫בעצמי‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשפיניתי קצת מקום מעצמי לשאלות על‬
‫המקום האמיתי שלי‪ ,‬על החלק הלא‪-‬מסופק שנותר בי‪,‬‬ ‫רוני מולנר‬
‫אני שומעת אותה מדברת ישירות אליי‪ :‬העקצוץ שבלב‬ ‫בשנת‪ 2010‬העולם שלי התהפך‪ .‬אני עומדת במטבח הכפרי‬
‫שלך‪ ,‬חוסר הסיפוק שלך מהחיים הטובים שיש לך נובע‬ ‫שלנו וממתינה לקומקום שירתח‪ .‬בחלון מולי נשקפת‬
‫מרצון לקבל משמעות חדשה‪ ,‬מצורך טבעי שמתפתח‬ ‫הגינה הפורחת שתמיד רציתי‪ :‬צמחי תבלין לצד עגבניות‬
‫וגדל בך מיום ליום‪ .‬את רוצה להשיג הרבה יותר ממה‬ ‫שרי אדומות‪ ,‬עץ לימון בוהק באור השמש‪ ,‬וכר דשא ירוק‬
‫שיש לעולם להציע; את דורשת להכניס צבע חדש לחיים‬
‫ששלוש המושלמות שלי משתובבות בו בחדוות חיים‪.‬‬
‫ולתבל במשמעות את כל מה שקורה‪.‬‬

‫רוני מולנר‬ ‫ואני כבר לגמרי מתבלבלת ותוהה אם אכן זו שרון שאמרה‬ ‫תוך כדי שאני ממלאת את הספל בכפית נס‪-‬קפה‪ ,‬אני‬
‫לי זאת או שאני בודה מליבי‪ ,‬אבל זה כבר לא חשוב‪,‬‬ ‫עורכת חשבון נפש מהיר‪ :‬על הספה מאחוריי מתפרקד‬
‫בארוחת הבוקר פגשתי חברות חדשות מאשקלון‪ ,‬מתל‪-‬‬ ‫דבר אחד התבהר לי‪ :‬עליי לקחת את התחושה הזו ואת‬ ‫בעלי המקסים שגומע את החיים בלגימות גדולות‪ ,‬ואני‬
‫אביב ומהגליל‪ .‬בצהריים התענגתי על הרצאות מרתקות‬ ‫השאלות הפנימיות שמציפות אותי צעד אחד קדימה‪ .‬אני‬ ‫רעייתו‪ .‬לא רק‪ .‬אני גם אימא‪ ,‬חברה‪ ,‬שכנה ומטפלת‬
‫על מהות האישה‪ :‬מדוע דווקא אנחנו מרגישות את אותה‬ ‫מוכנה להתאפק ולא לנסות להרגיע את השאלות בעוד‬ ‫– מטפלת באנשים שכואב להם בגוף ובעיקר בנשמה‪,‬‬
‫הרגשה חסרת סיפוק? איך אותה הרגשה היא המתנה‬ ‫חופשה בפראג או שופינג בזארה‪ .‬לשמור על אותו אורח‬ ‫מספקת לכולם סביבי תקווה והקלה; בחיי שלא חסר לי‬
‫הגדולה שיכולנו לבקש? ובעיקר‪ ,‬מה אנחנו יכולות לעשות‬ ‫חיים‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל להבין מהי בדיוק תחושת הריקנות הזו‬ ‫דבר‪ .‬יש לי ים של חברות‪ ,‬מסיבות‪ ,‬נסיעות‪ ,‬מסעדות‪,‬‬
‫עם ההרגשה הזאת כאן ועכשיו? כל תשובה כל כך מלטפת‪,‬‬ ‫חוגים‪ ,‬לימודים‪ ,‬התפתחות אישית‪ .‬מה לא‪ .‬כמעט השגתי‬
‫שלא מרפה‪.‬‬
‫כל כך מרגיעה‪ ,‬כל כך מחבקת‪.‬‬ ‫את כל מה שחלמתי עליו‪.‬‬
‫הקפה התקרר‪ .‬העיניים מנצנצות בדמעות של התרגשות‪.‬‬
‫בדרך חזרה באוטו‪ ,‬לבד‪ ,‬הרגשתי הכי מחוברת‪ .‬מעין שלווה‬ ‫אני מתקשרת לשרון‪ .‬שני משפטים והיא מיד קולטת אותי‪.‬‬ ‫אבל בתוכי כל כמה זמן מופיע העקצוץ הזה‪ .‬צימאון‬
‫שלא הרגשתי הרבה זמן‪ .‬פגשתי את האושר בין בני האדם‬ ‫אנחנו שוקעות לשיחה עד שהשמש שוקעת בחלון שמולי‪.‬‬ ‫להתמלא בסיפוק גדול יותר ממה שידעתי עד כה‪ .‬הרגשה‬
‫והבטחתי שאני לא נותנת לו לחמוק‪ .‬התמלאתי שמחה‬ ‫בלי להתבלבל היא מזמינה אותי לכנס מיוחד של חכמת‬ ‫שאני לא באמת מממשת את עצמי‪ .‬ותחושת העקצוץ‬
‫שלא הסתפקתי בחיים ההם‪ ,‬שמחה גם מהעקצוץ ההוא‬ ‫החיבור שייערך בעוד שבועיים‪ ,‬שבועיים שהפכו לי לנצח‪.‬‬ ‫החדשה‪-‬ישנה מתעצמת בי‪ .‬אולי זו הפעם הראשונה‬
‫שהטריד אותי שנים‪ .‬עכשיו אני יודעת בביטחון מוחלט‬ ‫שנתתי לה מקום‪ ,‬שהתחלתי להקשיב לה בבירור‪ .‬ושם‬
‫שאני מסוגלת ליותר‪ ,‬שנשים יכולות יותר‪ ,‬שאם רק נרצה‬ ‫כשהגעתי לערב ההוא גמעתי כל מילה בצמא‪ .‬מיד‬ ‫במטבח‪ ,‬ברגע שהקומקום שרק‪ ,‬זה הכה בי‪ ,‬הכה בי חד‬
‫נוכל באופן ידידותי לקרב בין כולם ולהפוך את הסביבה‬ ‫התחברתי לאנשים! גיליתי בנות ששואלות אותן שאלות‬ ‫וברור‪ :‬דברים שהיו ממלאים אותי עד לא מזמן איבדו‬
‫שלנו לבית חם‪ .‬שזה רק ענן שמסתיר לנו את השמש‪ .‬כי‬ ‫כמוני‪ ,‬שרוצות יותר מהחיים‪ ,‬כמוני‪ .‬לא האמנתי שזה‬ ‫מהחיוניות שלהם‪ ,‬כבר לא ממלאים כמו פעם‪ .‬החלטתי‬
‫זה קיים‪ .‬וזה כאן‪ .‬והשמש זורחת במלוא הדרה‪ ,‬מאירה‬ ‫אפשרי‪ ,‬שזה כל הזמן היה מתחת לאף‪ .‬שאפתי לקרבי‬ ‫שדי לאוטומט‪ .‬אני רוצה להכניס עומק‪ ,‬משמעות וצבע‬
‫אווירה קסומה‪ ,‬שוחחתי עם מנחים ומנחות שהגיעו מכל‬ ‫חדש לחיי‪ .‬כאימא‪ ,‬כרעיה‪ ,‬כאשת מקצוע‪ ,‬כאישה – הרגשתי‬
‫מבעד לחלון הפנימי‪ .‬ועכשיו‪ ,‬גם את יכולה‪.‬‬ ‫הארץ‪ .‬הרגשתי בבית‪ .‬כמו אומרים לי‪ :‬רוני‪ ,‬את יכולה‬ ‫בתוכי שהחיים יכולים לתת לי יותר‪ .‬הרבה הרבה יותר‪.‬‬
‫להוריד את המסכות‪ ,‬להתפנק‪ ,‬לדעת שאת אהובה‪ ,‬שייכת‪,‬‬
‫חשובה‪ .‬ואין מתח שלילי בין הנשים‪ ,‬להיפך‪ ,‬הרגשתי איך‬ ‫אבל יותר ממה? מצד אחד הרגשתי לא מבוררת‪ ,‬אבל מצד‬
‫הלב מתרכך‪ ,‬איך‏כולם נחמדים לכולם‪ .‬אחוות נשים כזו‬ ‫שני ידעתי שזו לא עוד תשוקה חולפת‪ .‬כנראה שמשהו‬
‫שלא חשבתי שקיימת‪ .‬בהפעלות ובסדנאות אחת הציעה‬ ‫חבוי שם‪ ,‬משהו שמושך אותי קדימה‪ ,‬מוביל אותי לגלות‪.‬‬
‫את התור לאחרת‪ .‬הארוחות במזנון היו בסדר מופתי‪,‬‬ ‫למצוא‪ .‬להגשים‪ .‬אני לוגמת מכוס הקפה ונזכרת במפגש‬
‫ההוא עם שרון‪ ,‬ואיך שניסתה להסביר לי את שלמדה כבר‬
‫והאוכל‪ ,‬איזה אוכל!‬

‫הפרפרים של עומר בניו ג'רזי צילמה אלין חיטבשווילי‬ ‫הפרפרים של עומר‬

‫לכול אחד יש מה לתת ואין אחד שלא צריך משהו לפעמים דרך המיזם "הפרפרים‬
‫של עומר" תוכלו לתת‪ ,‬להעניק ולקבל תודה מהיקום‪.‬‬

‫את המסורת המופלאה של עומר‪.‬‬ ‫עומר שמש‪ ,‬כמעט בת ‪ ,21‬נסעה אחרי הצבא לטיול הגדול‪,‬‬
‫אז איך זה עובד?‬ ‫עם תרמיל על הגב‪ ,‬עם הרבה חלומות ותמימות שהכול‬

‫כל אחד מאיתנו עונד את הצמיד ונוכל על ידי מעשה טוב‬ ‫אפשרי ‪ -‬עומר נהרגה בנפאל‪.‬‬
‫לאחר להעביר לו את הצמיד שקיבלנו‪ .‬הצמיד יעבור הלאה‬ ‫ב‪ 21-‬שנות חייה הצליחה בדרכה האמיתית והמיוחדת‬
‫בדיוק כמו אפקט הפרפר וכך נדע שהתחלנו שרשרת‬ ‫לגעת בליבם של הרבה אנשים‪ ,‬היא ידעה לתת מקום‬
‫אנושית של מעשים טובים‪ .‬ומי יודע לאן הצמידים שלנו‬ ‫לכול אדם‪ ,‬לתת לאנשים את ההרגשה שהיא רואה אותם‬
‫וכשהיא הביטה בך‪ ,‬ידעת שהיא איתך‪ .‬הייתה בה תמימות‪,‬‬
‫מהארץ ואלו מניו ג'רזי עוד יגיעו‪.‬‬
‫ביום ראשון תחילת חודש פברואר התקיים המפגש שמהווה‬ ‫שמחת חיים‪ ,‬והרבה אהבה לסובבים אותה‪.‬‬
‫נקודת פתיחה שלנו מערד ושל תלמידי כיתה ה' מבית ספר‬ ‫אנחנו הדור הצעיר מערד וחברינו מפרויקט‬
‫‪ CBI‬ומכאן הפרפרים של עומר מתחילים להתעופף להם‪.‬‬ ‫‪ , education2gether‬גשר בין קהילות ערד וניו ג'רזי‬
‫נחשפנו למיזם " הפרפרים שלעומר" וכך משני קצוות‬
‫תעשו טוב יהיה טוב‪ .‬בהצלחה לכולנו‪.‬‬ ‫עולם החלטנו לקחת חלק מפעילות של ערכים ונתינה‬
‫וביחד לענוד את הצמיד האדום עם הכיתוב ‪Butterflies‬‬
‫‪ , are forever‬לתת מעצמנו‪ ,‬להעניק ‪ ,‬לתרום ולהמשיך‬

‫גליון מספר ‪21.2.2019 1 995‬‬ ‫‪22‬‬