Page 6 - עלון האגודה לחודש אייר תשף
P. 6
המשמעות של אלהי נשמה עם היקיצה - חלק ב׳
אליהו נגר
ההדגשה על אמירת אלהי הנשמה דווקא בעת היקיצה אפשר להסבירה לאור תפיסת הדבקות וההשגחה אצל הרמב"ם. שני סוגי השגחה: השגחה הכללית
המוחלת על כל הפרטים בבריאה והיא מתבטאת בעצם תפקודם הטבעי וקיומם
כפי שניתן בבריאתם.(מו"נ, ב, י). השגחה פרטית שהיא נחלת האדם בלבד וזאת כאשר הוא מפנה מחשבתו לדבקות והשגת האל. על פי עיקרון זה כל אימת שדעתו של האדם מוסחת מהדבקות הוא יוצר נתק ברצף ההשגחה. וכדברי הרמב"ם במורה
שהגעת אל תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם'. לכאורה יש כעין סתירה בין הריישא לסייפא. מהריישא משתמע שעצם העיסוק במצות הוא זה שיוצר מסגרת עבור האדם והוא בבחינת " כאילו עסקת בו יתעלה" ברם לפי הסייפא נראה שלא די בעצם העשייה אלא יש צורך בכוונה שאם לא כן הרי זה כחופר גומה בקרקע. אולם נראה שהרמב"ם מבקש להפנות את תשומת הלב למשמעות של המצוות בהקשר של תפיסת ההשגחה והדבקות. לעיל הוסבר שההשגחה נפסקת בעצם העיסוק באכילה הכרחית או בכל דבר אחר, וכאן משמיענו הרמב"ם שאפילו האדם עוסק במצווה הכרחית, אם לא נלווית המחשבה והכוונה הרי היא מאבדת את התכלית הנשגבה הגלומה בה להשגת ה'. כלומר זהו מימד עמוק יותר של תפיסת המצוות לא רק לצאת ידי חובת המצווה אלא בעיקר היא באה להכשיר את האדם להימצא במצב " כאילו עסקת בו יתברך".
ברם בעת שהאדם לא עוסק במצוות, ולא בעסק הכרחי, כגון בעת שאדם מתעורר בבוקר כיצד תכלית זו באה לביטוי? על כך
ודע, כי אף אם היית החכם בבני אדם באמיתת המדע האלוהי, הרי בשעה שאתה מרוקן את מחשבתך מה' ומתעסק בכל ישותך באכילה הכרחית או בעסק הכרחי, הנך מפסיק אותו המגע אשר בינך ובין ה', ואינך עמו אז, וכן אין הוא עמך, כי אותו היחס אשר בינך ובינו כבר נפסק בפועל באותה השעה. ולפיכך היו החסידים מקפידים על הזמנים שהם מעסיקים אותם שלא
בו. (מו"נ, ג,נא). בהתאם להבנה זו גם המצוות נעשות אמצעי יעיל לתכלית זו ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו. ולכן אם אתה מתפלל בנענוע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצווה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא ולא מה תכליתו, אל תחשוב
6
