Page 29 - dig_all
P. 29
יצאנו החוצה .צפינו בממצאים הארכאולוגיים ,המוכיחים את השורשים היהודיים
במקום כבר אלפי שנים .שוחחנו גם על הסיפור המשפחתי של סבתי ,שניצלה בנס
מפרעות תרפ"ט בחברון ,ושוב מצאתי את עצמי מספרת על תוצאות הסכם השלום –
'הסכם חברון' .ואז נעמדנו מול הקרוואן שבו נרצח אבי ,הרב אליהו שלמה רענן הי"ד.
"המחבל שרצח את אבא סיפר במשפטו ֶש ָעבד אצל יהודים שסמכו עליו ונתנו
לו את מפתחות הבית" ,אמרתי לה .ניכר היה שהכאב שיוצא מן הלב נכנס אל
הלב" .איך אפשר לדעת מתי ערבי טוב ,נחמד ,שמתפרנס היטב ,ישמע דרשן מסית
במסגד ויחליט לרצוח?" תמהתי בקול.
"צריך לאהוב .לאהוב את כולם ,גם את הערבים" ,הסבירה לי כדרך הנוצרים.
"אצלנו חייך קודמים לחיי חברך" ,ניסיתי להבהיר לה.
"ומה עם האהבה?"
"כשאתה אוהב את עצמך אתה יכול גם לאהוב אחרים .כתוב 'ואהבת לרעך כמוך',
אבל לא את אלה שרוצים להרוג אותך".
אחרי סיבוב ב'גן דגן' ותצפית מדהימה על מערת המכפלה ,דיון על ברוך גולדשטיין
וסיור בקברי ישי ורות ,שאלה אותי קיארה" :למה? למה אתם גרים פה? יש לכם כל
כך הרבה אויבים!"
"אז איפה את מציעה שנגור?" שאלתי ,משועשעת מעט.
"בוונציה! זה מקום נפלא".
"בוונציה?" נדהמתי" ,אבל אנחנו יהודים!"
"אין בעיה ,יש בוונציה יהודים ,יש גם בית כנסת".
"לא בא בחשבון! פה הארץ שלנו ,פה השורשים שלנו .מאירופה כבר גירשו את היהודים.
'לכו לפלשתינה!' צעקו שם פעם לעבר היהודים ,ומה קרה בשואה ראינו כולנו".
חברון שוברת שתיקה | 29
