Page 298 - dig_all
P. 298
אבא
אני רוצה לסיים את הספר בדברים לזכרו של אבא.
הרצח האכזרי כל כך של אבא שינה את חיי .מאז ,כל מה שקורה סביבי מזכיר
לי את המאבק הקיומי שלנו כיהודים בארצנו ,ובמיוחד בעיר האבות .הרבה כאב
הבאתי בספר .כאב אישי וכאב לאומי – לנוכח הרבה גופים וארגונים שנלחמים בנו,
לצד האויב הערבי שרוצה למחוק את מדינת ישראל.
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ,שאבא הי"ד נמנה
עמם ,עמדנו דום כמו כל עם ישראל בצפירה ,ואת טקס יום הזיכרון ערכנו בבית
העלמין העתיק בחברון .היינו ביחד – בני המשפחות ,מאות מתושבי היישוב היהודי,
תלמידי בתי הספר ונציגי היחידות הצבאיות .במשך כל היום צפינו בסיפורי חייהם
של החיילים שנפלו בהגנה על חיינו ומולדתנו ,והעלינו את זכרם של כל נפגעי
הטרור שנרצחו אך ורק בגלל היותם יהודים.
ואני נזכרתי באבא.
את תחושותיי לזכרו של אבא העליתי על הכתב:
אבא ,הרב שלמה רענן זכר צדיק לברכה ,ה' יקום דמך .בערב ראש חודש אלול
תשנ"ח נכנס מחבל ארור דרך החלון ,ורצח אותך באכזריות בסכין שבידו.
במלאת ימי השבעה הגיע חנן פורת ז"ל והספיד אותך במילים מרגשות וכה
משמעותיות ,כשהוא מציב בבהירות את השאלה שאותה כולנו חייבים להציב
מולנו בכל עת ,לזכור ולדעת היטב מי עומד מול מי .וכך אמר:
"במלחמת השחרור ,שעה שעמד גוש עציון במערכה ,מפרפר בין
החיים ובין המוות ,כתב אחד מחבריו מכתב אחרון' :כשאני יוצא
להרים סביב ורואה את הכפרים הערביים יורקים ארס והרס ,ואותנו
עומדים בתפילה ,רוצה הייתי שתופיע על ההרים דמותו הפלאית של
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ,אוהב ישראל ,להוכיח לו לריבון העולמים מי
מול מי עומד פה במערכה'.
| 282חברון שוברת שתיקה
