Page 192 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 192
הזמן של אנני |192
המנה העיקרית הגיעה ,הם שכחו לספק את זכוכית המגדלת .הסטייק
היה מיועד כנראה לאנשים שבעים מאוד או לאנשים טיפשים שהסכימו להגיע
למקום הזה ,הוא היה קובייה חרוכה בצורה נכונה ,מדיום וול ,והיה טעים
מאוד .לא הייתי צריך לחתוך אותו בסכין ,כי הוא נבלע בביס אחד ,אולי הוא
היה דוגמית מזון ? התפוחי אדמה היו נפלאים ,בקשתי מאשתי שתיקח מפרננדו
את המתכון...
אשתי חייכה ״אתה בודאי מסכים איתי ,חד פעמי המקום הזה ,אני
חושבת שאתה צודק ,אפילו שלא אמרת כלום״.
המנה האחרונה הייתה עוגת הבית ,מעין פרלין שוקולד מעוצב בשכבות
צבעוניות ,מעוטר בדובדבנים שחורים וברוטב צהבהב ,תענוג לחיך.
שילמנו משכורת מינימום במשק על הארוחה ויצאנו ,רעבים.
כשהגענו הביתה אשתי הורתה לי ללכת לקופסא ולהיפרד ממנה.
אני אוהב את אשתי.
נגשתי קודם כל למקרר והכנתי לעצמי סנוויץ פסטראמה בריא ,פרננדו
פתח לי את התיאבון.
ירדתי לחדר העבודה ,הנחתי את הקופסא בתושבת שלה ,לא היה אתחול
משום מה ,מוסיקה מלנכולית נוגנה באמצעות כינור צועני ,האורות היו
כבמועדון לילה אפל בסוהו בלונדון ,ולאחר מספר דקות הופיע אלרנון ישוב
על יד שולחן בחדר לבן לחלוטין ,מאוד סוריאליסטי ,הוא נראה כמו בובת
פורצלן גדולה.
פניתי אליו ״אני מבין שאתה כבר יודע במה מדובר ,מה נעשה ,אנני ואני
לא יכולים להיפרד ממך ומנותנה ומהקופסא״
אלרנון חייך והראה לי מסמך ששלף מתוך קפלי גלימתו.
המסמך היה עם הסמל הכחול של נאס״א ,והיה כמובן כתוב באנגלית.