Page 204 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 204
הזמן של אנני |204
את יחודו ,כי לכל אחד מהרצונאים הייתה היכולת הבסיסית להשאר מחובר
אליה.
לאחר שקיבלו את הפרי שהיווה את זרעם להמשך ,הטמינו אותו
באדמתם ,ודאגו להשקותו ולשמור עליו .נותנה יודעה ,והזינה אותו מאורה ,כי
היא למדה כיצד לפעפע אותו בכל מקום אשר על אדמת שלטונה ,וכשצמח שיח
הפרחים ידעו שנותנה הביאה לעולמה עוד אחד ממחוברי אהבתה.״
אלרנון נאנח ,ואריתאה פרצה בבכי.
״אני מבינה עכשיו ,שאני ממשיכתה של מנתנלה ,אני זו שאתה תפרה
ואני זו שאביא לעולם את הניצנים הבאים ,אני מבינה שהניצנים של מנתנלה
אזלו והעולם שלנו לא יכול להמשיך ולהתרבות בלעדי״
אלרנון הרגיע אותה ,הוא נישק אותה וחיבק אותה חיבוק אוהב,
״אהובתי ,את השותפה שלי ,את לא תשבי כל היום בביתך ותביאי ניצנים
לעולם .אומנם נותנה נתנה לך את היכולת ,אבל היכולת הזו לא באה מצער,
היא תבוא אצלך מאהבה ומהרצון שלך בלבד ,ואת ורק את לכשתרגישי צורך
בכך ,תבצעי את המשך החיים של הרצונאים .החופש שלך הוא להחליט ואז
הכול יזרום ממך כברצונך״
הם שתקו ,הספינה התקרבה אל האי שלהם ,הירוק שלו קיבל אותם,
והם ידעו שהם בדרך לטוב ולהמשך מבורך.
...
אנני הפסיקה את הסיפור ,נעמדה והתמתחה ,וביקשה משהו לאכול,
הזמנתי לה טוסט עם גבינה ,ולעצמי הזמנתי עוגת תפוחים.
אמרתי לילדה ״לא סיפרת לי עד עכשיו מה בעצם התפקיד של
החלמונאים ,אני מבין שהם בעלי הרוח ,אבל איך זה מתחבר לנותנה ולאור
שבה ? ומהו עמוד האור שנראה כיוצא מהכדורים במעגל שלהם על החוף
כשאלרנון נכנס לתוכו ,לשם מה היה הטכס הזה ?״