Page 226 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 226
הזמן של אנני |226
הלכנו לשם שינוי לביתה של ביתי ,אנני שמחה כי זמן רב לא ביקרתי
אותה בחדרה ,החדר שלה השתנה ,הוא היה מסודר מאוד ,על המדף ראיתי חוץ
מספרי ילדות גם ספרי ספורת של מבוגרים ,לא שאלתי שאלות מיותרות ,וזה
לא נראה לי מפתיע.
אני ישבתי על המיטה נשען על גבי כרית שגבי לקיר ,ואנני ישבה על
הכסא שלה שמחשב הלוח הדק שלה אותו היא כינתה ״השחור שלי״ מונח היה
על ברכיה.
אנני הניפה את ידה מעליו והשחור שלה הגיב בירוק ,היא עצמה את
עיניה ,והחלה לנצח.
הקירות כוסו בלובן ערפילי ,ומוסיקה חרישית החלה לבקוע מכל
הכיוונים מגיבה בהתאם להוראות הניצוח של הילדה .לפתע התרוממה הניחה
את השחור שלה על המיטה ,והחלה להפיק מנגינה קצבית תוך כדי תנועות
ריקוד של ידיה וגופה .הייתי מוקסם .היצירה החלה בתרועת חצוצרות ובתיפוף
מסיבי של מגוון תופים ומצלתיים ,לאחר מכן הופיע פסנתר מלווה בחמת
חלילים ,והכול השתלב ברקע עם מקהלה קולית מלווה בשיח כינורות.
הצבעוניות הייתה כוכבים ורודים מרצדים ופועמים ,עם תנועות של
דמויות אמורפיות אדומות שקיפצצו על רקע תכלת נוזלי שהיה הרמוני
למוסיקה ,כל כך ילדותי ומקסים ,כל כך אנני.
פואמה סימפונית מהממת ,יצירה בוגרת ומודרנית ,עשר דקות של חלום
מוסיקלי מדהים ,ואז היצירה החלה לדעוך לפי הוראות ידיה המנצחות של אנני
והסתיימה באוושה חרישית של חליל בודד.
מחאתי כפיים בעוז ונעמדתי ,״אנני שלי החמודה ,זו יצירה שלך ? נפלא
פשוט נפלא״
״כן סבא ,עכשיו יצרתי אותה בשבילך ,אני ממש טובה בזה ,התאמנתי
כל הערב אתמול״