Page 56 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 56
הזמן של אנני |56
לא חשבתי כך ,זה נמצא כבר במוחה כנראה ,מוטמן בתודעתה ,כי
הקופסא כבר העבירה לה את הידע ,כבסיפור .היא מלמדת אותה ,ואנני היא
אדם צעיר המסוגל לקלוט .אולי היא תלמד הלאה כ״מורה״ ,זה מאוד מעניין
וגם מאוד מלחיץ ,אני לא רוצה שהנכדה שלי תשתנה לי .הוריה לא יסלחו לי
במידה והתוצאות של ההרפתקה הזו יהיו לא רצויות .וגם מה שאנחנו חווים,
חשבתי ,ברמה הבסיסית זה מה שעברתי בעצמי .ולאחר מכן אני עם אשתי -
זה רק מוסיקה וחוויה אמורפית של צבעים וחזיונות לא ברורים .לעומת זאת
עם אנני אנחנו באמת רואים דברים וחווים אותם ,כנראה שהקופסא רק
משמשת כמגבר ל״ידע״ של אנני ,כה מפחיד וכה מרתק וכה מעניין ,זאת אומרת
שאנני הפכה להיות חלק ממשהו באמת רחב יותר ממה שאנחנו יודעים ומודעים
לו.
אנני כאילו הרגישה מה שאני חושב ,קמה ונגשה אלי ,וישבה בחיקי
וחיבקה אותי.
״סבוש״ אמרה בחיבה ,״אל תדאג ,אני עדיין אנני הנכדה שלך !״
התפנקה החמודה ,״ועוד מספר ימים אני חוזרת לגן עד חמש ,אז אנחנו צריכים
להספיק לדעת הכול ,לא ?״
שעה חמש הגיעה ,ביתי בעלה ואשתי נכנסו באחת הביתה .האווירה
הייתה של סוף שבוע ואנני באמת הייתה הילדה והנכדה הקטנה .עכשיו היא
הייתה שתי ישויות ,ילדה קטנה וה״מורה מנחה״ שלי ,כל כך משונה ,ומאוד
מעניין ונהדר.
שישי בערב הגיע ,ואני עם אשתי נשארנו לבד .אשתי הדליקה נרות
לקראת השבת ,לא שהייתה דתייה ,אבל המסורת וההרגלים עדיין דבקו בה.
ביתי השנייה מיקה התקשרה ואמרה שהיא בדרך וסליחה שלא הגיעה מוקדם
יותר ,היא הייתה עדיין סטודנטית בשנה השלישית ללימודיה לפסיכולוגיה.
והיא גרה עם החבר שלה כמה שיותר רחוק מאיתנו ,עצמאות וחוסר תלות זה
היה המוטו שלה ,היא אמנם בת עשרים וחמש ,אבל עדיין הייתה ילדתנו