Page 23 - etmol_135

‫‪ — 1840‬פירסום הספר על לודוויג ברנה‪ ,‬סופר יהודי־‬ ‫לברלין‪ .‬בסתיו — עורך מסע בהרי הרץ שבעקבותיו הוא‬
‫גרמני שגם הוא המיר את דתו‪ .‬היינה וברנה ייסדו קודם־‬ ‫מפרסם את ספרו — ״מסע בהרי הרץ״‪.‬‬

‫לכן את תנועת ״גרמניה הצעירה״‪.‬‬ ‫‪ — 1825‬מקבל תואר דוקטור למשפטים בגטינגן‪.‬‬
‫‪ — 1841‬היינה נושא לאשה את מתילדה‪.‬‬ ‫‪ — 1825‬היינה ממיר את דתו ונעשה פרוטסטנט‪.‬‬
‫‪ — 1843‬היכרות עם קרל מרכס הצעיר‪ ,‬שבא לפריז‬ ‫תקוותיו שיורשה לשמש פרקליט ויקבל משרת פרופסור‬
‫— לא נתגשמו‪ .‬לאחר ההמרה הוא עושה זמן מה‬
‫כעיתונאי‪.‬‬
‫‪ — 1843‬ביקור ראשון‪ ,‬כמעט חשאי‪ ,‬של היינה‬ ‫בלינבורג‪ ,‬מבקר בהמבורג ונופש באי נורדרניי‪.‬‬
‫‪ — 1827‬מסע באנגליה‪ .‬מופיע ״ספר השירים״‪ .‬מגיע‬
‫בגרמניה לאחר שעזבה ב־‪.1831‬‬ ‫למינכן ומשמש זמן־מה חבר מערכת של ״דפים פוליטיים‬
‫‪ — 1844‬ביקור שני ואחרון בגרמניה‪ .‬בעקבותיו —‬
‫כלליים חדשים״‪.‬‬
‫פירסום ״גרמניה — אגדת חורף״‪.‬‬ ‫‪ — 1828‬מסע באיטליה‪ .‬מות האב‪.‬‬
‫‪ — 1844‬מת הדוד סלומון; מאבק־ירושה בין היינה‬ ‫‪ 1830‬־‪ — 1831‬היינה מתגורר בהמבורג‪ .‬ביקור‬
‫בהלגולנד‪ .‬פרשת הויכוח החריף עם גרף פון פלטן על‬
‫ליורשים‪.‬‬ ‫רקע אנטישמי‪ .‬היינה מזועזע מן הפרעות ביהודי’המבורג‪.‬‬
‫‪ — 1848‬היינה נפגע במחלה קשה — שחפת עמוד־‬ ‫‪ — 1831‬מגיע לפריז בחודש מאי)יש אומרים שנמלט‬
‫השדרה‪ .‬בתוך זמן קצר נעשה מרותק למה שכינה קבר־‬ ‫על רקע האווירה האנטישמית בגרמניה(‪ .‬משמש כתב של‬
‫״אלגמיינה צייטונג״ ומפרסם דבריו בכתבי־עת צרפתיים‪.‬‬
‫מזרן‪.‬‬
‫‪ — 1851‬פירסום ספרו ״רומנצרו״‪ ,‬שזכה לשבחים‬ ‫‪ — 1834‬מכיר את מתילדה‪.‬‬
‫רבים‪ .‬בספר זה מובאות בין השאר ״מנגינות עבריות״‬ ‫‪ — 1835‬בית־הנבחרים הגרמני אוסר את הפצת כתבי‬
‫היינה‪ .‬ממשלת צרפת מעניקה לגולה גימלה קבועה‪ .‬ספריו‬
‫והפואמה הקטנה ״ויצליפוצלי״‪.‬‬
‫‪ — 1855‬מכיר את אליזה קריניץ )שמה הספרותי קמילה‬ ‫נדפסים ומופצים בצרפת‪ ,‬ולמרות האיסור‪ ,‬גם בגרמניה‪.‬‬
‫זלדן(‪ ,‬בת ‪ 24‬וסופרת בזכות עצמה‪ .‬אהבתו האחרונה; הוא‬ ‫‪ — 1840‬עלילת־הדם בדמשק‪ .‬היינה יוצא במאמרים‬
‫חריפים נגד המעלילים ונגד החוגים הצרפתיים התומכים‬
‫מכנה אותה מוש‪ ,‬זבוב‪.‬‬ ‫בעלילה; מפרסם את הסיפור ״הרבי מבכרך׳ שנושאו‬
‫‪ — 1856‬נפטר ב־‪ 17‬בפברואר בפריז ונקבר בבית־‬
‫העלמין במונמרטר‪ .‬שם מצוי קברו עד היום‪ .‬אסר להעביר‬ ‫עלילת דם במסעי הצלב‪.‬‬

‫את עצמותיו לגרמניה‪.‬‬

‫>‪ \ 2‬מ ו ד ע ל‬

‫ראשון במגדיאל‪ .‬אבינו היה בן ‪ 51‬במותו‬ ‫י?נחק זיו־«ו ‪'■’3‬‬ ‫יצחק זיו־אב שותף לעשיה באק זה‬
‫ועוד לא הוציא שנתו הראשונה בארץ‪.‬‬ ‫שבעים שנה‪ .‬הוא עלה עם הוריו בשנת‬
‫אין לי»ר‪ f‬אהיה‬ ‫‪ ,1926‬השתקע במושבה מגדיאל‪ ,‬ניהל את‬
‫אבינו החל דרכו כפקיד זוטר‪ .‬בצאתו‬ ‫המושבה והיה מעורכי עתון ״הבוקר״‪.‬‬
‫לעסקים ‪ -‬חרושת וייצוא עצים מיערות ‪-‬‬ ‫אם האדמה תשאר בידינו‪ ,‬חשוב שתישאר‬ ‫במלחמת העצמאות עמד בראש האגף ליחסי‬
‫עשה חיל‪ .‬חובב ציון נלהב‪ ,‬הוא היה משנה‬ ‫בידיים יהודיות״‪ ,‬אומר וחוזר אל המקדח‪.‬‬ ‫הציבור של מערכת הבטחון‪ .‬היה ראש‬
‫ל״הרצל״ שמות אוניות רוסיות למשך מסע‬ ‫למחרתו נתבקש ואמר דברי ברכה לילדים‬ ‫התאחדות האברים‪ ,‬הקים מפעלי חינוך‬
‫העצים ליפו‪ .‬ב־‪ 1926‬עלינו ארצה‪ .‬אבי דחה‬ ‫בנטיעת ט״ו בשבט ראשונה במגדיאל‪ .‬אותו‬ ‫ופעל בהנהלת הקרן־הקיימת‪ .‬פירסם ‪12‬‬
‫כל מחשבה להשתקע בתל־אביב ופסק כי על‬ ‫לילה הוציא אבינו את הפרות למרעה‪ ,‬נפל‬ ‫ספרים על הארץ‪ ,‬תולדותיה ואישיה מאז‬
‫ציוני ללכת לכפר‪ ,‬לעבודת אדמה‪ .‬הלכנו בלי‬ ‫— ולא קם‪ .‬לא היה רופא במושבה‪ .‬לא‬ ‫העליה הראשונה ועד העליות הגדולות‬
‫מכונית‪ .‬לא טלפון‪ .‬איכרים אובדי עצה‬ ‫שלאחר קום המדינה‪ .‬זיו־אב הוא אחד‬
‫הרהור שני‪.‬‬ ‫החזירוהו בלי רוח חיים לביתו ‪ -‬מוות‬ ‫המעטים מבני דורו שכתיבתו נסבה על בוני‬
‫גיבורי ספרי הם אנשי יומיום כמותו‪ ,‬אשר‬ ‫הארץ כולם באהבה שווה ‪ -‬מייסדי‬
‫״במאבק קיומם מתהווה המדינה״ כאמירת‬ ‫המושבות‪ ,‬אנשי העליה השניה‪ ,‬אנשי תנועת‬
‫הרצל‪ .‬בחברתם אני מוליך את קוראי ״אין לי‬ ‫הפועלים ועד חוגי האזרחים‪ ,‬ה״הגנה״‬
‫א^ אחרת״ בדרך הארוכה מאז התלם‬ ‫והמחתרות‪ .‬כל פניה של הא^ משתקפים‬
‫הראשון ב־‪ 1878‬עד למעמד הכרזת המדינה‬ ‫בספריו‪ .‬בימים אלו יצא לאור ספרו ״אין לי‬
‫ולאחריה‪ .‬מנהיגים קבעו בכל עת מהות של‬ ‫אק אחרת״ ודברי הסיום של הספר הם גם‬
‫תקופה‪ .‬אך עמך‪ ,‬הוא שקובע בעשייתו את‬
‫משקלה ההיסטורי‪ .‬אין אנשי היומיום‬ ‫סיכום אישי שלו‪:‬‬
‫מבקשים גדולה לעצמם‪ .‬לרוב אין הם‬ ‫יומיים לפני מות אבינו אברהם‪ ,‬בט״ז‬
‫מודעים לערך היומיום שלהם‪ .‬הבה נצטרף‬ ‫בשבט תרפ״ז‪ 19 ,‬בינואר ‪ ,1927‬יצאנו לבדוק‬
‫בתודה לגבורי בתפילתה של בת כנרת‬ ‫טיב האדמה בחלקה שנועדה לפרדס‪ .‬אני זוכר‬
‫המשוררת נעמי שמר‪ :‬״שמור‪ ,‬אלי‪ ,‬על זה‬ ‫אותו נשען על המקדח הארוך ואומר לנו‪,‬‬
‫הבית ‪ /‬על הגן‪ ,‬על החומה ‪ /‬מןגון‪ ,‬מפחד־‬ ‫שלושת בניו‪ ,‬נחום אליעזר ואנוכי‪ :‬״לא חשוב‬

‫פתע ‪ /‬וממלחמה״‪.‬‬

‫‪23‬‬