Page 18 - ETMOL_122

‫אפס או מופס?‬ ‫ליהודים ינתן שיווי זכויות מלא כמו‬
‫ליתר התושבים‪ ,‬פרט לזכויות‬
‫מרדכי פוטש נגד פרופסור דה האן‬ ‫פוליטיות״‪ .‬זמן מה אחר־כך יצא שוב‬
‫לעמאן ונפגש עם אביו של עבדאללה‪,‬‬
‫מ א ת מנחם לוין‬ ‫השריף חוסיין‪ ,‬מי שהיה שליט סעודיה‪,‬‬
‫והעלה כנראה תוכנית לפעולה‬
‫אחד המוסדות העצמאיים הראשונים של הישוב היהודי בארץ תחת השלטון הבריטי‬ ‫משותפת בין החוגים החרדים של‬
‫היה בית־משפט השלום העברי‪ .‬בתי משפט עצמאיים כאלה היו בירושלים‪ ,‬בתל־אביב‬
‫ובחיפה‪ .‬בירושלים פעל בית־משפט מ־‪ .1920‬השופטים בו היו משפטנים ואנשי ציבור‪.‬‬ ‫ירושלים והערבים‪.‬‬

‫במקביל התקיימה מערכת בתי המשפט של הממשלה ובית־דין צדק של החרדים‪.‬‬ ‫שנאה גוברת‬

‫בארכיון העיר ירושלים שמור ארכיון בית־המשפט העברי משנות ה־‪ .20‬אחד התיקים‬ ‫כתבותיו‪ ,‬מעשיו ופגישותיו גרמו‬
‫המעניינים המצויים בו הוא תיק מס׳ ‪ - 520‬תביעת דיבה שהגיש תלמיד ב״בצלאל״‪,‬‬ ‫לשנאה גוברת אליו מצד היישוב‬
‫מרדבי פוטש‪ ,‬נגד פרופ׳ יעקב ישראל דה־האן‪ .‬התביעה הוגשה בא׳ סיוון תרפ״א )‪ 7‬ביוני‬ ‫היהודי־ציוני‪ .‬הם ראו בפעילותו סכנה‬
‫‪ .(1921‬בתיק התביעה מצויים שני מכתבים ושתי הזמנות להופעה בפני בית־המשפט‪.‬‬ ‫למפעל הציוני‪ .‬בין חברי ״ההגנה״‬
‫בירושלים התארגנה קבוצה שהעלתה‬
‫השתלשלות האירועים לפי גירסת התובע מרדכי פוטש היתה כך‪:‬‬ ‫את הרעיון לרצוח את דה־האן‪ .‬יש‬
‫להניח שממה ממנהיגי היישוב ידעו על‬
‫ביום ב״ט באייר אחרי־הצהרים היה התובע עם חברו בחנות ״תרבות״ ברחוב יפו‬ ‫התובנית‪ .‬בפי שנמסר‪ ,‬בא פעם אברהם‬
‫בירושלים )מקום מיפגש למשכילים בבעלותו של יהושע צ׳צ׳יק(‪ .‬פרופ׳ דה־האן נטל‬ ‫תהומי‪ ,‬מראשי ״ההגנה״ בירושלים‪,‬‬
‫עיתון עברי מערימת עיתונים שהיתה מונחת שם ופנה לחברו של פוטש בערבית‪:‬‬ ‫לבית־הכנסת ״שערי צדק״‪ ,‬שם התפלל‬
‫״תפדל״‪ ,‬כלומר בבקשה‪ .‬פוטש שאל את חברו באיזו שפה מדבר האיש‪ .‬דח־האן ששמע‬ ‫דה־האן והזהירו להפסיק את פעילותו‪.‬‬
‫דה־האן לא שמע לו‪ .‬בתיבת־הדואר‬
‫הערה זו פנח לאנשים אחרים בחנות ואמר שפוטש הוא ״אפס״‪.‬‬ ‫שלו אף מצא מבתב איום על חייו חתום‬
‫על־ידי ״היד השחורה״‪ .‬דה־האן התעלם‬
‫התובע ראה בכך הוצאת דיבר וסיבה לעגמת נפש )״עלבון״( ותבע שדה־האן יפצה‬ ‫מהאזהרות‪ ,‬הוא חזה את אפשרות מותו‬
‫אותו בכך שישלם ‪ 20‬לירות מצריות לטובת נפגעי הפרעות בארץ־ישראל ויפרסם‬
‫התנצלות בשני עתונים עבריים על שהוציא עליו דיבה מבלי שהכירו כלל‪ .‬כעד תביעה‬ ‫ונראה שלא ביקש לברוח מבך‪.‬‬

‫הזמין פוטש את יהושע צ׳צ׳יק בעל החנות‪.‬‬ ‫האירוע שקבע את ביצוע גזר הדין‬
‫נגדו‪ ,‬היה פירסום הידיעה על יציאתו‬
‫תגובתו של דה־האן לזימון נכתבה עברית על־ידי אדם אחר ורק חתימתו היא בכתב‬ ‫של דה־האן ללונדון יחד עם משלחת‬
‫ידו‪ .‬בתשובתו מסרב דה־האן להישפט בפני בית־משפט השלום ומוכן להישפט בפני בית־‬ ‫מטעם ״אגודת ישראל״ שבאותם ימים‬
‫משפט ממשלתי או בית־דין של רב חיים זוננפלד‪ ,‬הוא בית־הדין של העדה החרדית‪.‬‬ ‫נמנתה עם המחנה הקיצוני־קנאי‪ ,‬בדי‬
‫גירסתו לתקרית היא‪ :‬הוא נכנס לחנות ״תרבות״ וראה בה אדם ארוך שיער שלא היה‬ ‫לפעול שם נגד אישור ״חוקת‬
‫מוכר לו‪ .‬הוא פנה בבדיחות דעת )״לצחוק״( לבעל־החנות ואמר לו שהאיש בוודאי‬ ‫הקהילות״ שלדעת החרדים נתנח יתרון‬
‫״מופס״‪ ,‬ללא כוונה להעליב‪ .‬הוא מסיים מכתבו בתמיהה על שהוטרד בשל עניין פעוט זה‪.‬‬ ‫לציונים בארץ‪ .‬יש אומרים שביקש גם‬

‫דה־האן מודה שכינה את פוטש בתואר ״מופס״‪ .‬בכך התכוון‪ ,‬כנראה‪ ,‬שהאיש חבר‬ ‫לפעול לביטולה של הצהרת בלפור‪.‬‬
‫״מפלגת הפועלים הסוציאליסטית״‪ ,‬שנודעה בכינויה המקוצר מ‪.‬פ‪.‬ס‪ ,.‬והיא מאבות‬ ‫דה־האן אמור היה לצאת לדרך ביום‬
‫ה־‪ 1‬ביולי ‪ .1924‬יום לפני כן‪ ,‬ב־‪30‬‬
‫המפלגה הקומוניסטית לעתיד‪ .‬פוטש סבר ששמע את הכינוי ״אפס״‪.‬‬ ‫ביוני‪ ,‬הלך דה־האן לתפילת מנחה‬
‫בבית־הבנסת ״שערי צדק״‪ ,‬שליד בית־‬
‫תקרית זו והמכתבים משקפים את העוינות הפוליטית שהיתה אז בין דה־האן לבין‬ ‫החולים בשם זה ברחוב יפו‪ ,‬שמנהלו‬
‫אנשי השמאל‪ .‬ניתן להבחין בדעות הקדומות של דה־האן ‪ -‬בעל שיער ארוך הוא ״מופס״‪.‬‬ ‫היה ידידו הקרוב ד״ר משה וואלך‪ ,‬בדי‬
‫התובע אף הוא אינו טלית שכולה תכלת והערתו בדבר לשון הדיבור של דה־האן היא‬ ‫לומר ״קדיש״ לזבר אביו שמת חודשיים‬
‫לפני בן‪ .‬לאחר חתפילה‪ ,‬בשיצא משער‬
‫שגררה את התגובה‪.‬‬ ‫בית־החולים‪ ,‬ניגש אליו איש צעיר‬
‫ושאל לשעה‪ ,‬דח־האן עמד לענות לו‪.‬‬
‫בתיק אין גזר־דין של בית־המשפט ונראה שדה־האן לא התייצב לפניו‪ ,‬שכן יש בתיק‬ ‫הצעיר הוציא אקדח וירה בו שלושה‬
‫רק אישוריהם של פוטש והעד יהושע צ׳צ׳יק על כוונתם להופיע למשפט‪.‬‬
‫בדורים‪ .‬דה־האן מת במקום‪.‬‬

‫הוא נקבר בהר־הזיתים‪ .‬חרדי‬
‫ירושלים ערכו לו לוויה גדולה‬
‫והספידוהו כקדוש‪ .‬הם התעלמו‬
‫מהשמועות על יחסיו עם גברים‪ .‬היה‬
‫זה הרצח הפוליטי הראשון בארץ־‬
‫ישראל‪ .‬בעתונים הופיעו במה מאמרים‬
‫שהסתייגו מהרצח‪ ,‬אולם רוב יהודי‬
‫הארץ לא גינוהו‪ .‬בארץ חיו אז ב״‪100‬‬
‫אלף יהודים‪ ,‬ובעיניהם נראה דה־האן‬
‫כאוייב מסובן‪ ,‬העלול להזיק‬

‫להתפתחות היישוב‪.‬‬

‫‪18‬‬