Page 567 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 567

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

‫קד צנעת לך אי ִׄכי ִׄתי אלבקר‪ .‬נמצאים גם תרגומים חלופיים‪ ,‬ואף הם רמז למוצא‬
‫קראי‪ :‬ב‪ 2:‬יחזקאל ד‪:‬ב ' ֹסללה' מתורגם > אלחסך אלעראדה "הברזלים המחודדים‪,‬‬

         ‫המרגמה" ובדומה ב‪ 20:‬שם פסוק ג 'אות' > אייה אימארה "אות‪ ,‬סימן"‪ 15 .‬‬
‫למוצא מזרחי מרמזת אולי השאילה מן הפרסית א‪ 13:‬הם "גם"‪ ,‬אך מכיוון שמילית‬
‫זו משמשת בערבית היהודית גם מחוץ לבבל‪ ,‬אין בכך כל ודאות‪ .‬ראויה לציון הצורה‬

                                              ‫המיוחדת א‪ 22:‬ארוסלאם "ירושלים"‪.‬‬

‫סימנים דיאקריטיים נמצאים‪ ,‬אך אין השימוש בהם שיטתי‪ .‬דוגמאות‪ׄ :‬ת א‪ ,4:‬ב‪ׄ ;3:‬ד‬

‫מזדמן‬  ‫פתח‬  ‫גם‬  ‫=‪ِ .4‬خ ْثی‪.‬‬  ‫א‪ ,25 ,9:‬ב‪ׄ ;6:‬צ א‪ ,25 ,11:‬ב‪ׄ ;25 ,18 ,16 ,12 ,9:‬ט א‪ׄ ;6:‬כ א‪,1:‬‬
                             ‫באשר לתנועות‪ ,‬חיריק נמצא במילה אחת בלבד‪ :‬א‪ִׄ 4:‬כי ִׄתי‬

‫רק פעם אחת‪ ,‬וזאת במילה עברית‪ :‬א‪ 21:‬יחזקאל ד‪:‬א 'וחקו ַת'; לא נראה שפתח כאן‬

                             ‫במקום קמץ טעות סתם‪ ,‬אלא רמז למבטא מעין ספרדי‪ 16 .‬‬

‫בניגוד למקרים יחידאיים אלו של חיריק ופתח‪ ,‬לסופר יש אהבה מיוחדת לסימן‬

‫חולם‪ ,‬שהוא מוסיף לעתים קרובות‪ .‬השוני בתוכנו של הקטע ג‪ 3‬שלפנינו (‪T-S Ar.‬‬

‫‪ 16.41‬דף ב) לבין זה של דף א של אותו כתב יד (‪ T-S Ar. 16.41‬דף א = לעיל ג‪ 2‬דף‬

‫יב)‪ ,‬משתקף גם בסימון התנועה ‪ .u/o‬בדף ב של כתב היד (= ג‪ )3‬נמצא שימוש רחב‬

‫בחולם (חסר) לציון התנועה הקצרה ‪ u‬שבערבית הקלסית‪ ,‬למשל בכינויים החבורים‬
‫ضربت ُه "מ ּכתו"; א‪ 20:‬סכנתהֹם‬
                                ‫קלונדססתירוק‪u‬ר‪-h‬ב ותנהֹסםת=ריسם ّكنت‪ُm‬ه‪u‬م‪h‬ق‪,-‬دسכגىוןوق ّאر‪:‬بت‪ُ 1‬ه‪1‬م ׄצ"רהבש ֹֺתכנהתי=‬
‫אותם במקדשי וקירבתי אותם"‪,‬‬

‫אך בדף א של כתב היד (= ג‪ 2‬דף יב) אין זכר לשימוש ייחודי זה‪ .‬נמצאנו למדים שדף‬

‫א ודף ב של ‪ T-S Ar. 16.41‬הועתקו כל אחד ממקור אחר‪ .‬מסתבר שדף ב הועתק מ־‬

‫‪ Vorlage‬שכותבו נטה שלא לציין תמיד את התנועה הקצרה ‪ u‬באם קריאה וי"ו‪ ,‬וכתב‬

‫בערבוביה‪ ,‬פעם באם קריאה (לפי הכתיב הפונטי) ופעם בלעדיה (לפי הכתיב התקני)‪.‬‬

‫שיטה מעורבת זו הפריעה למעתיק כתב היד שלנו‪ ,‬שמן הסתם היה רגיל לסימון‬

‫המלא של הכתיב הפונטי‪ .‬במקום לשנות את הכתיב החסר של המקור המונח לפניו‪,‬‬

‫מעתיקנו העדיף להוסיף חולם ‌ל(חלק מן) אותם מקרים שבהם לא סומנה התנועה ‪u‬‬

‫נמצאת גם‬    ‫החבורים‪ ,‬אך היא‬  ‫בבאמקמרציעםותא וחיר"יו‪.‬ם‪:‬תוא‪:‬ס‪0‬פ‪1‬תיסהכֹחובלכֹםלנפחומצייהתבומהיו=חيדسב ُكכיبנו ُكייلם‬
‫כל חמתו"‪.‬‬
            ‫حميته "ישפוך את‬

‫‪ 	159‬אך לא מן הנמנע ש־אייה = آ�ية "אות" הובנה = أ� ّية "איזו" ועל כן נוספה אימארה = إمارة "סימן";‬

                                                                          ‫עיינו בהערה על אתר‪.‬‬
                                                        ‫‪ 1	 60‬השוו תירוש־בקר‪ ,‬גנזי חז"ל ‪ 262‬ואילך‪.‬‬

‫‪559‬‬
   562   563   564   565   566   567   568   569   570   571   572