Page 23 - Etmol 19

‫כמו הסיפור בראשית מאמר זה‪ ,‬או שאלה אחרת שהובאה‬ ‫אורגי משי‪ ,‬עשרה סרסורים‪ ,‬עשרה משרתים‪ ,‬שישה רוקחים‬
‫לפניו כדי לפסוק הלכה‪ :‬איש אחד להוט כל כך לעישון‬ ‫ומוכרי סממנים‪ ,‬חמישה מוכרי גרוטאות‪ ,‬ארבעה קצבים‪,‬‬
‫שקשה לו להפסיק מלעשן בשבת ואז היה הולך ומתיישב‬ ‫ארבעה צורפים‪ ,‬ארבעה מוכרי מים‪ ,‬ארבעה מובילי בהמות‬
‫אצל חברו המוסלמי‪ ,‬וזה היה מעשן והיהודי היה מריח את‬ ‫רכיבה ומשא‪ ,‬ארבעה סוחרים‪ ,‬שלושה סוחרי משי‪ ,‬שני‬
‫העשן‪ .‬אותו מוסלמי‪ ,‬משראה את תאוותו של היהודי‪ ,‬היה‬ ‫סוחרים בחפצים ישנים‪ ,‬שנים מכרו גופרית‪ ,‬שנים יצקו‬
‫מדליק את הנרגילה בכוונה כשהיה זה בא לבקר אותו בשבת‬ ‫כפתורים‪ ,‬שנים עסקו בספרות וכן נמצא שם בעל חנות‬
‫והיה נושף לתוך פיו עשן‪ .‬הרב נתבקש לפסוק הלכה בעניין‬ ‫מכולת‪ ,‬סוחר סבון‪ ,‬סוחר בפסולת משי‪ ,‬סוחר ממתקים‪ ,‬נגר‪,‬‬
‫מנגן על טנבור‪ ,‬שני פועלים‪ ,‬מייצר מסרקות‪ ,‬מוכר שקדים‪,‬‬
‫זה והודיע‪ ,‬כי גם עישון מסוג זה אסור בשבת‪.‬‬ ‫מוכר נפט‪ ,‬יצרן פנסים‪ ,‬רוכל‪ ,‬שוחט‪ ,‬קברן‪ ,‬חזן‪ ,‬מורה‪ ,‬דיין‪,‬‬
‫בא״כוח לפני השלטונות ואחרים‪ .‬יש כמובן להביא בחשבון‪,‬‬
‫מאסר בשביל סחיטה‬ ‫כי המספר ״הרשמי׳׳ של היהודים בירושלים איננו מדוייק‪,‬‬
‫שכן היו שהשתמטו — כמו בכל הדורות — מתשלום מיסים‪.‬‬
‫הרב נסים חיים משה מזרחי לימד בבית־מדרש שהקים‬
‫הגביר יעקב מפיררא בירושלים‪ .‬שמו המקורי היה משה‬ ‫ארגון עזרה בקושטא‬
‫מזרחי‪ ,‬אך כשחלה במחלה קשה והיתה סכנה לחייו הוסיפו‬
‫לשמו‪ ,‬כמנהג היהודי‪ ,‬שם נוסף‪ :‬חיים‪ .‬לאחר מכן שוב חלה‬ ‫כדי להתגבר על גזרות המיסים והסחיטה ולחץ הנושים‬
‫בחולי כבד ואמרו נואש לחייו ואז הוסיפו לשמו את השם‬ ‫התארגנה אז בקושטא בין יהודי העיר עזרה ליהודי ירושלים‬
‫נסים וכך נקרא נסים‪ ,‬חיים משה מזרחי‪ .‬עברו עליו אסונות‬ ‫וקמה ועדה קבועה לעניין זה בשם ״פקידי ארץ־ישראל‬
‫רבים‪ :‬הוא איבד שני בנים ואחת מכלותיו‪ .‬הוא סבל צרות‬ ‫בקושטא״‪ .‬הם השיגו הסדר מהשולטן לתשלום החובות‪,‬‬
‫משליטי העיר שסחטו כספים באכזריות‪ .‬בהקדמה לספרו הוא‬ ‫הסדירו את תשלום החובות הכבדים‪ ,‬נתנו ערבות לנושים‪,‬‬
‫קיבלו ארכה מנושים יהודים ואירגנו מגבית קבועה על־ידי‬
‫יהודים בירושלים‬ ‫מם שהטילו על הקהילה היהודית בקושטא‪ .‬תמורת זאת‪ ,‬הם‬
‫ניהלו את חיי היהודים בירושלים‪ ,‬תיקנו תקנות לצנע‬
‫כותב‪ ,‬כי הרבה פעמים עינו אותו‪ ,‬שמו כבלים על רגליו‬
‫ואסרוהו‪ ,‬בדי ללחוץ על תושבי העיר שיתנו כופר כדי‬ ‫והנהגה יעילה בעיר‪.‬‬
‫שישחרר את רבם‪ ,‬אולם בידי יהודי ירושלים לא היה כסף‬ ‫ב־‪ 1706‬דיכאו התורכים ״מרד של השיכים המקומיים״‬
‫ופקידי קושטא הם שנתנו כופר נפשו והוא שוחרר‪ .‬כל‬ ‫בירושלים ונדמה היה שהנה עזפר גורלם של יהודי העיר‪ .‬זו‬
‫המבאובים הללו סבל באהבה כרב ראשי ונציג העדה‬ ‫הלכה וקלטה תושבים חדשים וכן הגיעו יהודים רבים‬
‫היהודית בירושלים ולא יצא מעודו את הארץ אף־על־פי‬ ‫ל״זיארה״ — עליה לרגל על מקומות קדושים בקבוצות‪.‬‬
‫שרבים ממנהיגי העיר ופרנסיה ברחו ועזבו את הארץ מפחד‬ ‫מצבה הכלכלי נשתפר‪ ,‬והישיבות שבה נתרחבו וחיי הרוח‬
‫נתחזקו‪ .‬לאחר שנות החמישים תכפו על ירושלים מכות טבע‬
‫הנוגשים‪.‬‬ ‫שונות‪ :‬ב־‪ 1757‬פרצה מגיפת אבעבועות שבגינה מתו‬
‫בן דורם של שני האחים מזרחי היה הרב חיים בן־עטר‪,‬‬ ‫עשרות ילדים‪ .‬ב־‪ 1760‬היתה מגיפה בעיר‪ ,‬עצירת גשמים‬
‫מגדולי הרבנים במאת השנים האחרונות‪ .‬הוא נולד בעיר‬ ‫ורעש‪ .‬בשנת ‪ 1772‬וב־‪ 1787‬היה רעב וב־‪ 1787‬ירד שלג‬
‫סיאלי במרוקו ועלה לארץ בשנת ‪ . 1741‬הרב בן־עטר חיבר‬ ‫כבד במשך ‪ 5—4‬ימים והתושבים לא יכלו לצאת מפתח‬
‫פירוש על התורה בשם ״אור החיים״‪ .‬מאיגרת שלו משנת‬
‫‪ 1742‬אנו למדים על טילטולי הדרך של העולים לארץ‬ ‫בתיהם‪.‬‬
‫על מצב הבטחון בארץ בראשית המאה ה־‪ 18‬אנו למדים‬
‫בתקופה ועל מגיפת דבר שהשתוללה בירושלים‪.‬‬ ‫ממכתב של אברהם רויגו משנת ‪ : 1702‬כדי למנוע הטלת‬
‫באיטליה קם ועד במטרה להקים בשביל הרב ישיבה‬ ‫מיסים כבדים יעצו הפרנסים לעולים החדשים שלא לעסוק‬
‫בירושלים ולהחזיק בה‪ .‬הוא לא זכה להאריך ימים בארץ ומת‬ ‫במסחר בירושלים‪ ,‬אלא להבטיח את קיומם על־ידי הפקדת‬
‫בשנת ‪ , 1743‬בהיותו בן ‪ .47‬בני דורו תיארוהו‪ :‬״איש פלאי‪,‬‬ ‫כספים בבנקים בחוץ־לארץ‪ ,‬שישלחו להם את פירות הפקדון‬
‫חסיד גדול ובקי וחכם בנגלה ובנסתר והיו כל חכמי ירושלים‬ ‫לירושלים לצרכי מחייתם‪ .‬כן מסופר באיגרת על סכנת‬
‫בפניו כקוף בפני אדם״‪ .‬הבעל־שם־טוב‪ ,‬מייסד החסידות‬ ‫הדרכים מעכו‪ ,‬הנמל העיקרי של הארץ אז‪ ,‬ומיפו לירושלים‪.‬‬
‫שחי באותה תקופה במזרח־אירופה‪ ,‬ראה בו ״ניצוץ של‬
‫האחים הרבנים‬
‫משיח״‪.‬‬
‫בירושלים של מחצית הראשונה של המאה ה־‪ 18‬פעלו שני‬
‫אחים רבנים נודעים‪:‬‬

‫הראשון ביניהם — ישראל מאיר מזרחי‪ ,‬נולד בשנת ‪1695‬‬
‫)תנ״ה( ונפטר ב־‪) 1746‬תק״ו(‪ .‬הוא פירסם ספר שאלות‬
‫ותשובות בשם ״פרי הארץ״‪ .‬המעיין בשלושת כרכי הספר‬
‫מתרשם מבקיאותו‪ ,‬שליטתו והתמצאותו של חכם זה‬
‫במקורות היהדות וגם בהשכלה כללית‪ .‬מסתבר‪ ,‬שהיתה לו‬
‫ספריה עשירה שבה נעזר לכתיבת ספריו‪ .‬הרב ישראל מאיר‬
‫יצא בשליחות יהודי העיר לערי תורכיה האירופית וליוון‪.‬‬
‫בקושטא הדפיס חלק ראשון של ספרו‪ ,‬בסלוניקי חלק שני‬
‫)חלק שלישי נשאר בכתב יד ויצא לאור רק בשנת ‪1905‬‬

‫בירושלים(‪.‬‬
‫אחיו‪ ,‬נסים חיים משה מזרחי‪ ,‬היה ראשון־לציון — רב‬
‫ראשי של ירושלים‪ ,‬הוא הגיע להישגים גדולים בתורה‬
‫וברבנות‪ .‬נולד בשנת ‪) 1690‬ת״נ( ונפטר ב־‪) 1749‬תק״ט(‪.‬‬
‫נולדו לו עשרה בנים ושתי בנות‪ .‬ספר השאלות ותשובות‬
‫שלו — ״אדמת קדש״ יצא בשני כרכים‪ .‬הבעיות שהובאו בו‬
‫— שאלות שהרב נתבקש לתת עליהן תשובה — מוסרות‬
‫פרטים על חיי ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה־‪, 18‬‬

‫‪23‬‬