Page 191 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 191

‫קווים לאוצר המילים של כתבי קומראן‬

‫נחרצת ש'חדודי חרש' שבפסוק אינם אלא חרסים קשים וחדים; והמילה 'חרוץ' בסופו של הפסוק‬

‫קשורה כנראה‪ ,‬כפירוש המפרשים‪ ,‬ל'מורג חרוץ' ודומיו (ישעיה מא‪ ,‬טו; כח‪ ,‬כז; עמוס א‪ ,‬ג)‪,‬‬

‫שאף בו הושמו אבנים חדות‪ .‬והנה בקטע שנתגלה בקומראן מסופר איך האיר הבית בהולדתו של‬

‫נח‪ ,‬ונאמר‪' :‬וכאשר ראה למך את [   ‪ ]     /‬את חדרי הבית כחדודי השמש' (‪,1Q19‬‬

‫קטע ‪ ,3‬שורות ‪ 37.)5–4‬הצירוף 'חדודי שמש' הוא תוצאה של פרשנות אחרת לביטוי 'חדודי‬

                                                                   ‫חרש' באיוב‪' :‬חרש'‬

                                                                   ‫כמו 'חרס'‪ ,‬היינו שמש;‬

                                                                   ‫'חדודי' היינו קרניים‪38.‬‬

                                                                   ‫פרשנות זו עולה שוב רק‬

                                                                   ‫בימי הביניים‪ ,‬בפירוש‬

                                                                   ‫רש"י לתלמוד (חולין עו‬

                                                                   ‫ע"ב) ובפירוש רשב"ם‬

                                                                   ‫(המיוחס לרש"י) לאיוב‬

                                                                   ‫מא‪ ,‬כב‪ .‬שאלה גדולה‬

                                                                   ‫היא אם מסורת פרשנית‬

                                                                   ‫היא זו‪ ,‬או שמא כיוון‬

                                                                   ‫רש"י מדעתו לפרשנות‬

                                                                   ‫מעין זו שבקומראן‪.‬‬

‫'את חדרי הבית כחדודי השמש'‪ ,‬מתוך חיבור על חייו של נח‪ ,1Q19 ,‬קטע ‪3‬‬  ‫מכל מקום לאור האמור‬
                                                                   ‫אצל אייליינוס על‬

                                                                   ‫דמיון שריונו של התנין‬

‫לחרסים‪ 39,‬נראה כאמור שהפרשנות העולה מספרות קומראן לצירוף המילים נולדה לאחר‬

‫שנשתכח מובנו המקורי של הצירוף והוענק לו מובן אחר מתוך פרשנות הפסוק כולו‪40.‬‬

‫ב‪ .‬לעיל הובא הפסוק ממגילת ההודיות‪' :‬ותכמי עלי כאוניה בזעף חרישית' (‪ ,1QHa‬טור טו‬

‫[טור ז]‪ ,‬שורה ‪ .)4‬המילה 'חרישית' מופיעה במקרא רק בפסוק 'וימן אלהים רוח קדים חרישית'‬

‫(יונה ד‪ ,‬ח)‪ ,‬והיא התפרשה בהודיות בדומה לפירושה בתלמוד‪' :‬מאי חרישית? אמר רב יהודה‪:‬‬

‫בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים [‪ ]...‬אמר רבה‪ :‬בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות‬

‫מפניה' (בבלי‪ ,‬גטין לא ע"ב)‪' .‬רוח חרישית' אינה אפוא (כמו בלשוננו החדשה) רוח שקטה‪,‬‬

‫קלה‪ ,‬אלא דווקא רוח סערה קשה‪ 41.‬מן ההודיות מתברר שפירוש זה קדם במאות שנים לזמנם‬

                          ‫‪J.T. Milik, ‘Livre de Noé’, D. Barthélemy & idem, Qumran Cave 1 (DJD, 1), Oxford 1955, p. 85 	37‬‬

                 ‫‪ 3	 8‬ראו‪ :‬א' קימרון‪' ,‬תחתיו חדודי חרש'‪ ,‬לשוננו‪ ,‬לז (תשל"ג)‪ ,‬עמ' ‪ ;98–96‬וביתר הרחבה‪E. Qimron, ‘The :‬‬

                                           ‫‪Biblical Lexicon in the Light of the Dead Sea Scrolls’, DSD, 2 (1995), pp. 302–307‬‬

                 ‫‪ 	39‬וגם לאור ההבחנה הברורה במקרא בין המילה 'חרׂש'‪ ,‬שעניינה 'חרסים'‪ ,‬ובין המילה 'חרס'‪ ,‬שמשמעה‬
                                                                                                             ‫'שמש'‪.‬‬

                 ‫‪ 4	 0‬בביאור המהלך הפרשני שהביא לפירוש זה אי אפשר להאריך כאן‪ .‬לדיון מפורט ראו‪ :‬קיסטר (לעיל‪ ,‬הערה‬
                                                                      ‫‪ ,)28‬עמ' ‪ ,149–147‬ושם גם מראי מקום מלאים‪.‬‬

                 ‫‪ 	41‬עמד על כך ליכט בפירושו להודיות‪ ,‬ראו‪ :‬ליכט‪ ,‬ההודיות (לעיל‪ ,‬הערת כוכבית)‪ ,‬עמ' ‪ .121‬דיון בדוגמה זו‬
                 ‫ובדוגמאות אחרות כיוצא בה ראו עוד‪E.Y. Kutscher, A History of the Hebrew Language, Leiden 1982, :‬‬

‫‪567 pp. 102–103‬‬
   186   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196