Page 276 - josephus volume one
P. 276

‫הקרע עם הפרושים‬

         ‫הזה כה זועקת‪ ,‬עד שהיא מעוררת את ההרהור שמא חיפש מוסר המעשה‪ ,‬אביי‪ ,‬או שמא עורך הסוגיה‪,‬‬
         ‫תירוץ מלאכותי לצטט את מסורת הקרע עם הפרושים בתלמוד משום חשיבות פנימית שמצא בה‪ ,‬ורצון‬

                                                                          ‫זה הוסווה באסוציאציה הלכתית מאולצת‪.‬‬
         ‫בשני ההקשרים נוספו מעין הערות פרשניות אל תוך סיפור המעשה המקורי‪ .‬אצל יוספוס ניכר‬
         ‫שההערות המבהירות את הרקע למתרחש‪' :‬שכן הפרושים הוגים דעות (אלה)' (קדמ' יג ‪' ;)289‬ובפרט‬
         ‫שהפרושים מטבעם מקילים בעונשין' (‪ ;)294‬ואולי אף ההערה על הצדוקים‪' :‬שדרכם היא כנגד דרך‬
         ‫הפרושים' (‪ - )293‬שולבו במהלך הסיפור‪ ,‬והוא הדין בפסקה המפורסמת הנספחת אחרי הסיפור בעניין‬

                                  ‫חוקיהם של הפרושים ויחסם של הצדוקים לחוקים בלתי כתובים (‪   .)298-297‬‬
         ‫גם במסגרת הסוגיה התלמודית נתחבה אל תוך המעשה הערה של אמורא בן הדור הרביעי‪ ,‬רב נחמן‬
         ‫בר יצחק‪ ,‬המבקר את ינאי על שלא הגיב כהלכה לטענת אלעזר‪ ,‬המסית נגד הפרושים‪ ,‬ומאשים אותו‬

                                                                                                         ‫באפיקורסות‪   .‬‬

                                                                                 ‫תולדות המחקר‬

     ‫מעשה זה עורר שיח מחקרי נרחב ביותר לאורך כמאה וחמישים השנים האחרונות‪ ,‬הן משום השלכותיו‬
     ‫על טיבן של הכתות בימי החשמונאים‪ ,‬יחסיהן ההדדיים ויחסיהן עם השלטון‪ ,‬והן משום ההקבלה‬
     ‫המרשימה בין גרסת יוספוס למסורת שבתלמוד‪ .‬המחקר המוקדם יותר תר אחר הגרעין ההיסטורי‬
     ‫של האגדה‪ ,‬בשני נוסחיה‪    ,‬ואילו בעשורים האחרונים פקפקו החוקרים בערכו ההיסטורי של המעשה‬

                                                          ‫והתמקדו בחשיפת מגמותיו‪ ,‬מקורותיו ודרכי עיבודו‪   .‬‬
     ‫רבים העירו על מאפיין בולט וייחודי של הסיפור בגרסתו התלמודית‪ ,‬הלוא הוא השימוש החריג‬
     ‫באוצר מילים‪ ,‬בסגנון ובתחביר מקראיים‪ .‬שימושי לשון אלה נדירים ביותר או נעדרים לגמרי במכלול‬
     ‫של ספרות חז"ל‪' .‬עתיד מהופך' לציון העבר נעדר לחלוטין מלשון חכמים חוץ מבתפילה‪ ,‬אבל כאן הוא‬
     ‫חוזר שבע פעמים (ויאמר‪ ,‬ויאמר‪ ,‬ויבוקש‪ ,‬ויבדלו‪ ,‬ויאמר‪ ,‬ותוצץ‪ ,‬ויהרגו)‪    .‬גם מילים כגון 'בליעל'‪' ,‬זעם'‪,‬‬

                                                                             ‫ראו מייסון‪ ,‬יוספוס על הפרושים‪ ,‬עמ' ‪.240-230 ,228‬‬  ‫‪4	 4‬‬
     ‫השוו להערה האמוראית שנתחבה אל מעשה הנבואה לאספסיינוס (ראו ערך זה בכרך ב)‪ ,‬ובה ביקורת על תשובות רבן‬                        ‫‪4	 5‬‬
                                                                                                                               ‫‪	46‬‬
                              ‫יוחנן בן זכאי לאספסיינוס‪ ,‬שלדעת המעיר אילו נאמרו כהלכה עשויות היו להציל את ירושלים‪.‬‬
     ‫ההערות הבאות אינן ממצות את הספרות הרחבה שעסקה במסורת זו‪ ,‬אלא מונות את המייצגים הבולטים של ההשקפות‬                         ‫‪	47‬‬
     ‫המחקריות השונות‪ .‬לשחזורים היסטוריים שהושתתו על האגדה ראו למשל שירר (ורמש‪-‬מילר)‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬                          ‫‪	48‬‬
     ‫‪ ,223 ,214-213‬הערה ‪ ;16‬דרנבורג‪ ,‬משא ארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ;39-38‬אפטוביצר‪ ,‬פוליטיקה מפלגתית‪ ,‬עמ' ‪ ;17-13‬קלוזנר‪,‬‬
     ‫היסטוריה‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ;139-136‬צ'ריקובר‪ ,‬היהודים והיוונים‪ ,‬עמ' ‪ ;208-204‬צייטלין‪ ,‬המדינה החשמונאית‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.170-168‬‬
     ‫לניסיונות מאוחרים יותר ‪ -‬וזהירים יותר ‪ -‬להסיק מסקנות היסטוריות מוגבלות מאגדה זו ראו לוין‪ ,‬המאבק הפוליטי‪,‬‬
     ‫עמ' ‪ ;74-70‬שוורץ‪ ,‬התנגדות הפרושים‪ ,‬עמ' ‪ ;446‬באומגרטן‪ ,‬ספרות חז"ל כמקור להיסטוריה‪ ,‬עמ' ‪ ;52-36‬גודבלט‪ ,‬איחוד‬
     ‫הכהונה והמלוכה‪ ,‬עמ' ‪ ;14-11‬מן‪ ,‬הצדוקים; הנ"ל‪ ,‬הצדוקים ומקור הכיתות‪ ,‬עמ' ‪ ;496-399‬רגב‪ ,‬הצדוקים והלכתם‪ ,‬עמ'‬

                                                                                  ‫‪ ;261-251‬רפפורט‪ ,‬בית חשמונאי‪ ,‬עמ' ‪.294-292‬‬
     ‫לוין‪ ,‬המאבק הפוליטי; אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ ;154-149 ,143-141‬ניוזנר‪ ,‬הפרושים של יוספוס‪ ,‬עמ'‬
     ‫‪ ;286-283‬הנ"ל‪ ,‬מסורות חז"ל על הפרושים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;176-173‬שוורץ‪ ,‬יוספוס וניקולאוס‪ ,‬עמ' ‪ ;159-158‬מייסון‪ ,‬יוספוס‬
     ‫על הפרושים‪ ,‬עמ' ‪ ;245-213‬באומגרטן‪ ,‬ספרות חז"ל כמקור להיסטוריה; מן‪ ,‬הצדוקים; הנ"ל‪ ,‬הצדוקים ומקור הכיתות‪,‬‬

                                        ‫שם; קלמין‪ ,‬בבל היהודית‪ ,‬עמ' ‪ ;59-53‬שוורץ‪ ,‬לזכור את ימי הבית‪ ,‬עמ' ‪.76-74 ,71-70‬‬
     ‫ראו סגל‪ ,‬דקדוק לשון המשנה‪ ,‬עמ' ‪ ;124‬קוטשר‪ ,‬מגילת ישעיהו‪ ,‬עמ' ‪ ;269‬סמית'‪ ,‬ו"ו ההיפוך‪ .‬לספרות נוספת ראו‬

‫‪265‬‬
   271   272   273   274   275   276   277   278   279   280   281