Page 490 - josephus volume one
P. 490

‫היכלב םלצ‬

                                                     ‫היחס בין האגדות בשני הסכוליה‬

‫הטבלה להלן מקבילה בין הסיפורים המשוקעים בשני ביאוריה של מגילת תענית‪ .‬בשל השיבושים‪,‬‬
‫הקיטועים והעיבודים המאפיינים את שני הביאורים העדפתי להציב בטבלה את הנוסחים המשוחזרים‬
‫שהוצעו לעיל‪ ,‬הגם שהם תלויים בהשערה‪ ,‬כדי לסלק מן הדיון קלקולים מאוחרים שיכבידו על ההשוואה‪.‬‬

                                             ‫שחזור מתוך א‬                                      ‫שחזור מתוך פ‬
                ‫שבימי {קלוסקוס} גזרו להעמיד צלם בהיכל‬      ‫א מפני ששלח קסגלגס את הצלמים להעמידם בהיכל‪,‬‬

                          ‫ובאה שמועה לירושלם ערב החג‪.‬‬                                                              ‫ב‬
                    ‫אמר להם שמעון הצדיק‪ :‬עשו מועדיכם‬
                                                           ‫ג וכשנודע הדבר יצאו לפניו [ ]‪.‬‬
                       ‫בשמחה‪ ,‬אין דבר מכל מה ששמעתם‬
                   ‫מוצאי יום טוב עלה על גג האולם ואמר‪:‬‬                           ‫אמרו‪ :‬נמות ולא תהא זו‪.‬‬  ‫ד‬
     ‫מי ששכן כבודו בבית הזה כשם שעשה נסים לאבותינו‬
                ‫בכל דור ודור כך יעשה לנו נסים בזמן הזה‪.‬‬                   ‫והיו מתחננים וצועקים לשליח‪.‬‬
‫וכיון שראה שמשמשין ובאין אמר‪ :‬צאו וקדמו לפני המלאך‪,‬‬        ‫אמ' להם השליח‪ :‬עד שאתם צועקים ומתחננים‬
           ‫יצאו וקדמו לפני המלאך ‌ל[ ] לצור לצידן ולכזיב‬
          ‫ואמרו‪ :‬עד שנמות תיהוי דא‪ ,‬עד שנמות תיהוי דא‬              ‫לי‪ ,‬צעקו והתחננו לאלהיכם שבשמים‪.‬‬
                                                                       ‫והיו מקדימין אותו לכל כרך וכרך‪.‬‬
             ‫ושמע שמעון דבר מבית קדש הקדשים‪ :‬בטילת‬                      ‫וכיון שהגיע לכרכין‪ ,‬היה השליח‬
                   ‫עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא‪,‬‬                         ‫אומ'‪ :‬כך הם ישראל מרובין?‬
                         ‫איקטיל {קלקלתיס} ובטלו גזירותיו‬              ‫[ ] וראה את בני אדם שהן מוטלין‬
                                                                             ‫בשוק על השקין ועל האפר‪.‬‬

                                                                             ‫[ ] עד שבאתה לו שמועה‬

                                                                                    ‫שמת קסגלגס‪.‬‬
                                                           ‫יום ש‌[מת קסגלגס (?)] עשאוהו יום טוב‬

          ‫לשני הביאורים משותף סיפור בסיסי אחד‪ ,‬שראשיתו בגזרת הצלם (א)‪ ,‬המשכו בהפגנה היהודית (ג)‬
          ‫וסופו בידיעה על מות הקיסר (ד)‪ .‬נראה שגם סוף הסיפור קרוב בין שני הביאורים יותר משנדמה בראייה‬

            ‫להדגיש שהצלחתו של הכובש הגדול בשדה הקרב תלויה בגזרתו של אלוהי ישראל ובהתרחשות בבית המקדש הירושלמי‪,‬‬
            ‫שהרי דמותו של הכוהן הגדול מנצחת לפני אלכסנדר במלחמותיו (אולם ראו טרופר‪ ,‬שמעון הצדיק‪ ,‬פרק ‪ .)5‬ניתוח זה‬
            ‫מתיישב יפה עם מסקנתו של קיסטר‪ ,‬לעיל‪ ,‬בדבר הניגוד בין השמועה האנושית לשמועה האלוהית בראש המעשה‬
            ‫ובסופו‪ .‬ראו גם שוורץ‪ ,‬אלבינוס‪ ,‬בעיקר עמ' ‪ ,302‬המתאר את התפיסה היהודית את החורבן כפי שגם יוספוס מבטאה‬

                              ‫בקדמוניות‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬הרומאים הם גורם חיצוני בדרמה המתחוללת בין האל לעמו החוטא והנענש‪.‬‬

‫‪479‬‬
   485   486   487   488   489   490   491   492   493   494   495