Page 501 - josephus volume one
P. 501
פיש יעל
אדם שנמצאו בבית המקדש אינן מטמאות את המקדש כולו או את העיר כולה .מן התוספתא ,ועוד יותר
מנוסח הברייתא שבבבלי (‘עמד רבי יהושע על רגליו 1ואמר' ,) 1משתמע שפרשת העצמות במקדש
עוררה מחלוקת הלכתית בשאלה זו ,ושר' יהושע התנגד לחומרה ההלכתית.
מי שביקשו לטמא את העיר או באיה עשויים היו להחזיק (א) בהלכה מעין זו הכתתית ,המתועדת
בקומראן ,שהחילה טומאת אהל על עצמות אדם; ( 1ב) בקביעה שבספק טומאת מת יש להחמיר ולא
להקל 1 .כך או כך ,אף שהדבר אינו מצוין מפורשות ,המקור במשנה ובתוספתא עדויות נועד להכריע
במחלוקת בין הלכות חכמים לבין שיטה הלכתית אחרת ,כתתית אולי ,ובכך הוא דומה להכרעות אחרות
במשנת עדויות 1 .
הקשריו ושורשיו הספרותיים של סיפור העצמות במקדש
גם אם קדמוניות של יוספוס ,המשנה והתוספתא עוסקים במקרה אחד ,שהתרחש בזמן לא ידוע ,הרי
במקורות השונים התעצבו המסורות בנפרד ,בהתבסס על רעיונות ומוטיבים ספרותיים קדומים.
המקרה שהעיד עליו ר' יהושע אינו האזכור היחיד בספרות התלמודית של מת/חלקי מת שנמצאו
במקדש ,ושעולה ממנו חשש עמוק מפני טומאת מת בקודש 1 .בדומה לזה ,קשירת טומאת מת
לשומרונים ,כפי שעושה יוספוס בסיפורנו ,אף היא בגדר מוטיב ספרותי נפוץ :כאמור ,אופיו המבולבל
של סיפור פיזור העצמות בקדמוניות והעוינות כלפי השומרונים העולה מן הספר כולו גרמו לספראי
להציע שפיזור עצמות הוא טופוס ספרותי ,שיוספוס השתמש בו כדי להשמיץ את השומרונים .חיזוק
לשיטתו אפשר למצוא בכך שאצל יוספוס ובספרות חכמים נקשרים השומרונים לעוד סיפורים העוסקים
במתים ובטומאת מתים .קישור ספרותי זה מעניין במיוחד על רקע זה שהשומרונים דווקא הקפידו
הקפדה יתרה בטומאת מת.
במקום אחר מספר יוספוס מעשה מן התקופה הפרסית ,המכיל שלושה מוטיבים המשותפים אף
1 65המטבע ‘עמד על רגליו' בא בספרות חכמים לפני דברי תרעומת ולהט בסוגיות הלכתיות ,בדומה לשימוש בסיפורנו (ראו
למשל תוספתא ,שבת ב ,ג; תעניות ב ,ה; בבלי ,יומא עח ע"א; מועד קטן יז ע"א; סנהדרין צב ע"ב; וראו ניסוח דומה גם
בנספח רצח כוהן במקדש בערך בית חוניו) או בהקשר המעמדי של תלמוד התורה בבית המדרש ,שבו השונה בעמידה
כבודו פחות מזה של היושב .בכמה הקשרים בתלמוד הבבלי נקשר מטבע זה בכמה מקומות לר' יהושע דווקא .ראו למשל
את גרסת הבבלי לסיפור תנורו של עכנאי ונידויו של ר' אליעזר (בבא מציעא נט ע"ב; סנהדרין סח ע"א) ,במחלוקת עם
רבן גמליאל בעניין בכורות (בכורות לו ע"א) ובעניין תפילת ערבית (ברכות כז ע"ב).
1 66ראו לעיל בחילופי הנוסח של הברייתא מן התוספתא.
‘ 167ועל [טמאת נפש] | האדם אנחנו אומרים שכול עצם ש[היא חסרה] | ושלמה כמשפט המת או החלל הוא' (מקצת מעשי
התורה ב .)74–72 ,נעם הציעה את ההשלמה‘ :ועל [טמאת עצם] | האדם אנחנו אומרים שכול עצם ש[חסרה כמלאה] |
ושלמה כמשפט המת או החלל הוא' .ראו נעם ,מקומראן ,עמ' .144-143ראו גם זוסמן ,חקר תולדות ההלכה ,עמ' ,32הערה
.90הלכה זו מנוגדת להלכת חכמים ,שלא חששו שעצמות אדם מטמאות טומאת אהל (ראו תוספתא ,שקלים א ,ה).
1 68זוהי דרכה של נעם ,מקומראן ,עמ' .203-201
169והדברים אמורים בייחוד במחלוקות בנוגע למסורות כוהניות בפרק השמיני של משנת עדויות .ראו אדרת ,מחורבן
לתקומה ,עמ' .515-512
170ראו נעם ,מקומראן ,עמ' ,87הערה .126אפשר לציין למשל את החשש מפני מות הסוטה במקדש (משנה ,סוטה ג ,ד; ספרי
במדבר ח ,עמ' ;)15המעשה בתוספתא בכוהן שרצח את חברו במקדש (תוספתא ,כיפורים א ,יב ,וראו הנספח לערך בית
חוניו); הפירוש לפסח חזקיהו לפי אחת הדעות בירושלמי (נדרים ו ,ט [לט ע"ד] ,עמ' ;1036סנהדרין א ,ב [יח ע"ד] ,עמ'
;1268פסחים ט ,א [לו ע"ג] ,עמ' ,)550שלפיה הפסח נדחה משום שמצאו את גולגלתו של ארנן היבוסי תחת המזבח.
490
