Page 514 - josephus volume one
P. 514
יםריזנה תונברקו יאני/ספיראג
תשע מאות הקרבנות -עולה ,חטאת ושלמים לכל אחד (ראו במדבר ו - )14לסיום נזירותם .נראה
שהיו נזירים רבים שהתחילו נזירות בחוצה לארץ ולאחר זמן עלו לארץ־ישראל ,השלימו בה את הנזירות
וקיימו את טקס התגלחת והקרבנות במקדש (נזיר ג ,ו; ה ,ד) .
מימון קרבנות של נזירים עניים היה מעשה חסידות רווח (משנה ,נזיר ב ,ה-ו) ,כעולה ממעשהו של
אגריפס לפי דברי יוספוס ומהמימון שהציע פאולוס לקרבנות ארבעה נזירים כדי להפגין את חסידותו
ולהזים את השמועות שהוא מסית לעבור על המצוות (מעשי השליחים כא .)24אריאל ויאיר פורסטנברג
העמידו על כך ש'בספרות בית שני אין הנזירים מתגלים בפנינו במהלך חיי נזירותם אלא רק בנקודה
שבה הם נאלצים להביא את קרבנותיהם למקדש כדי להשתחרר מאיסורי הנזירות' .לשון אחר ,בימי
הבית השני עמד במוקד נדרו של הנזיר דווקא טקס הסיום של הנזירות ,על שלושת הקרבנות המוקרבים
בו ,להבדיל מתקופת הנזירות עצמה ,ו'הנזירות נתפסה כנדר הממומש בעיקרו בקרבנות הסיום'.
נזירות מינימלית של שלושים יום לא עמדה בפני עצמה אלא שימשה תקופת הכנה המאפשרת את
טקס התגלחת ואת ההקרבה שהיא עיקר הנדר .רבים מהנודרים היו כנראה עניים ,וסמכו על תרומת
העשירים לקרבנות .אהרן שמש ציין ,שכך נוצר שיתוף פעולה לשם שמים בין העני ,שבאין לו רכוש נדב
את עצם הנדר ,את תקופת הנזירות ואת ההשתתפות בטקס התגלחת ,לבין העשיר שדאג למימון .וכך
נדר הנזירות של עני הטיל מעין חובה מוסרית על החברה לשחררו מנזירותו ולאפשר לו לשלם את נדרו
באמצעות מימון הקרבן שידו לא השיגה .זהו מקורה של מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם רשאי עני
לנדור נזירות ולהצטרך לציבור להבאת קרבנותיו .
שמש הוסיף כי על רקע זה מובן יסוד ההפתעה שבמעשהו של שמעון בן שטח בסיפור .בעוד הנזירים
ציפו שידאג להם למימון ,כפי שאמנם עשה כלפי מחציתם ,הוא הציע פתרון שלא צפו מראש ,לא הם
ולא ינאי ,והתיר להם את נדרם בדרך הלכתית מכוח סמכותו כחכם (ראו משנה ,נדרים פרק ט) .היתר
זה היה שקול כנגד ממון רב ,כפי שמודיענו הפתגם השנון שהושם בפי שמעון בן שטח' :את מממונך
ואנא מן אורייתי (=תורתי)' .אווירת החידוש ,ההעזה וההפתעה סביב היתר הנדרים של בן שטח תואמת
יפה את קביעתה של המשנה העתיקה בחגיגה (א ,ח)' :התר נדרים פורחים באויר' .לאור זה אני מציעה,
שכל עצמו של חידוש הלכתי נועז זה נולד על רקע מצוקה כלכלית וחברתית סביב נדרי נזיר ,ושהעדות
לטיפוס .The King and the Abbot; 1871C: The King and Diogenes :922לטיפוס זה אפשר לשייך למשל את הסיפורים 34
על אלכסנדר הגדול וחכמי הודו .לתיאור הדגם הספרותי ולספרות עשירה ראו ואלך ,אלכסנדר .מוטיב זה מצוי גם
בסיפורי יוספוס על יחסי הורדוס והחכם סמיאס ,ובאגדת חז"ל על הורדוס ובבא בן בוטא .ראו בערך משפט הורדוס/ 3 5
ינאי; בסכוליון א למגילת תענית לכ"ח טבת ,עמ' ;109-107ובערך הקרע עם הפרושים .ראו גם בערך מזימתו ומותו של 36
הורדוס/ינאי .שם המסכלת את מזימת המלך היא אישתו ולא שמעון בן שטח .כל הסיפורים נאספו ונידונו אצל אפרון, 3 7
חקרי התקופה החשמונאית ,עמ' .194-131גם אגדת המפגש בין רבן יוחנן בן זכאי ואספסיינוס (הנבואה לאספסיינוס)
מתאימה לקבוצה זו.
לשיטת בית שמאי נדרשת השלמה של שלושים יום נזירות בארץ ,ולשיטת בית הלל נדרשת נזירות שלמה מחדש (נזיר
ג ,ו) ,שכן הנזירות הראשונה התקיימה בטומאת ארצות העמים ,כנודר בבית הקברות (שם ,ה) .אפשר שבמקרה שלנו
מדובר בהלכה קדומה שעדיין נהגה כבית שמאי ,ומשום שכל הנזירים כאחד נדרשו להשלים רק שלושים יום ,נסתיימה
נזירותם כאחד ונצרכו כולם לקרבנות באותו הזמן ,מה שאין כן אילו נהגו כבית הלל ,וכל אחד מהם היה נוהג נזירותו לפי
מה שנדר 'בתחילה'.
פורסטנברג ,נזירות .הציטוט מעמ' .58-57ראו למשל תיאורו של יוספוס את הרקע לנדרה של ברניקי ,מלח' ב .313
ספרי זוטא במדבר ו ,יג ,עמ' .244ראו אפשטיין ,לעיל ,הערה .22ראו עוד אלבק ,משנה ,נשים ,עמ' ,190והערה .6
שמש ,בדברים שבעל־פה.
503
