Page 23 - ETMOL 43

‫פגישת‬

‫שני‬

‫מקוה־ישראל בסוף המאה הקודמת‬ ‫מלכים‬

‫הנער שמואל ענבי נשלח בסוף המאה הקודמת מבולגריה ללמוד בבית־הספר מקרה ישראל‪ .‬הוא למד כאן‬
‫ארבע שנים‪ ,‬והיה נוכח‪ ,‬ביו השאר‪ ,‬בפגישת הרעל והקיסר וילהלם הגרמני בשערי מקוה־ישראל‪ .‬עם סיום‬
‫לימודיו חזר לבולגריה‪ .‬חמישים שנה אחר־כר חזר לארץ‪ .‬ענבי נפטר לפני מספר חודשים כשהוא כבן‬

‫מאה‪ .‬בטרם מותו העלה על הכתב את הזכרונות על הלימודים בבית־ הספר החקלאי הראשון בארץ‪.‬‬

‫את כל התלמידים במכונת־יד‪ .‬מדי פעם הגישו לנו‬ ‫בשנת ‪ 1898‬בחר מנהל בית־ספר ״אליאנס״ בפלוב־‬
‫לשתות כוסית קטנה של מים מהולים בחינין נגד‬ ‫דיב )בולגריה( בשלושה תלמידים‪ ,‬שנשלחו למקוה־‬
‫ישראל ללמוד חקלאות‪ .‬נסענו מפלובדיב ברכבת לקוש־‬
‫קדחת‪ .‬בבית־הספר למדו חמש שנים‪.‬‬ ‫טא ושם קיבל אותנו נציג ״אליאנס״‪ .‬הוא שיכן אותנו‬
‫בכל ליל־שבת החלפנו את בגדי־העבודה בבגדי שבת‬ ‫בבית־מלון‪ ,‬עד בוא האניה שתביאנו ליפו‪ .‬ההפלגה‬
‫והלכנו כולנו לבית־הכנסת‪ .‬היתה לנו מקהלה מצויינת‪.‬‬ ‫ארכה ארבעה ימים‪ .‬בהגיענו לנמל יפו קיבל אותנו נציג‬
‫בשבת בבוקר השתתפנו כולנו‪ ,‬כולל המנהל והמורים‪,‬‬ ‫בית־הספר ושמו אזולאי‪ ,‬שהביא אותנו למקוה־ישראל‪.‬‬
‫בתפילת שחרית‪ .‬יום אחד בכל חודש קיבלנו חופש‪.‬‬ ‫האחראי על המשמעת הוביל אותנו לחדרי השינה‬
‫חלק מהתלמידים צעדו ברגל ליפו‪ ,‬בכדי לשתות לימו­‬ ‫בקומה השניה של בית־ נטר כיום‪ .‬הוא הראה לנו מיטת‬
‫נדה מקוררת‪ .‬חלק נשאר לנוח בבית־הספר‪ .‬המורים‬ ‫ברזל לכל אחד‪ ,‬מזרן וכרית ממולאים בקש‪ ,‬שני סדינים‬
‫נסעו ליפו במרכבה רתומה לשני סוסים‪ ,‬כל שבוע ביום‬ ‫ושמיכה אחת קלה‪ .‬מנורות נפט קטנות היו תלויות על‬
‫ששי‪ .‬היתה לנו בריכה גדולה‪ ,‬בה התרחצנו‪ ,‬תמיד בנוכ­‬ ‫תקרת החדר‪ .‬אדם מיוחד היה ממונה על ניקוי המנורות‬
‫חות מורה המשמעת‪ .‬בריכה זו שימשה גם להשקיית‬ ‫ומילויין בנפט‪ .‬החליפו את בגדינו ונתנו לנו את התל­‬
‫בושת האחידה של בית־ הספר‪ :‬חולצה קלה‪ ,‬מכנסים‪,‬‬
‫הפרדס‪.‬‬ ‫זוג נעלים וכובע קש עם שוליים רחבים‪ .‬לימי החורף‬
‫בשנה הראשונה ללימודי עמדתי עם כל התלמידים‬ ‫הוסיפו לנו סוודר מצמר‪ ,‬לשבתות ולחגים צויידנו במעיל‬
‫בשער מקוה־ישראל וראיתי את הרצל נפגש עם הקיסר‬
‫הגרמני‪ ,‬שבא לביקור בארץ‪ .‬זה היה כמו שני מלכים‪.‬‬ ‫קטן ומכנסי בד‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬היתה האווירה בבית־ הספר ידידותית‬ ‫לארוחת־הבוקר קיבלנו חתיכת צנון‪ ,‬לחם‪ ,‬יום אחד‬
‫ונעימה‪ .‬תלמידי השנה החמישית‪ ,‬לפני עזבם את בית־‬ ‫חתיכת גבינה לבנה )מחלב עזים(‪ ,‬יום אחר זיתים‬
‫הספר‪ ,‬באו לחדר האוכל על מנת להיפרד בלחיצת־יד‬ ‫ירוקים או חתיכת גבינה צהובה או חלבה‪ .‬כחדר האוכל‬
‫מתלמידי שאר הכתות ומתלמידי השנה הרביעית נפרדו‬ ‫היו שולחנות וסביב השולחן ישבו‪ ,‬על ספסלי עץ‪—10 ,‬‬
‫‪ 12‬תלמידים‪ .‬בשני קצות השולחנות ישבו שני אחראים‬
‫בנשיקה‪ .‬הם היו שרים את שיר הפרידה‪:‬‬ ‫— תלמידים משנה רביעית או חמישית — תפקידו של‬
‫האחד היה לחלק את האוכל ותפקידו של השני לחלק‬
‫הו‪ ,‬כמה עצובה ומתוקה פרידתנו האחרונה‬ ‫את הלחם‪ .‬לארוחת־ הצהרים קיבלנו בדרך כלל קטניות‬
‫הנני מחכק את כולכם ולבי הולם בהתרגשות‬ ‫ופירות העונה‪ .‬בשר אכלנו רק בשבתות ובחגים‪ .‬כשתייה‬
‫הרי היינו חמש שנים ביחד‪ ,‬יושבים על אותו ספסל‪,‬‬ ‫קיבלנו מים בלבד‪ .‬התלמידים מהשנה הרביעית והחמי­‬
‫מסביב לאותו השולחן — ותמיד מאוחדים‪.‬‬ ‫שית‪ ,‬שעבדו במשק כל היום‪ ,‬קיבלו כוס יין ביום ובערב‬
‫ואנו קיבלנו כוס יין רק בימי שבת וחג‪ .‬סך־ הכל היינו‬
‫להתראות אחי היקרים‪ ,‬להתראות אמי ״מקוה״‬ ‫‪ 102‬תלמידים‪ ,‬נערים בלבד‪ ,‬שנתקבצו מרוב ארצות‬
‫עוד אשוב שנית לפני מותי‬
‫הבלקן ומהמושבות בארץ‪.‬‬
‫לשפיר מספר דמעות מעיני הבוערות‬ ‫מכיוון שלא היו מקומות־תעסוקה כאגרונומים בש­‬
‫בערש ילדותי זה‪ ,‬מקום זכרונותי !‬ ‫ביל כל התלמידים שסיימו את לימודיהם‪ ,‬הרי שרכים‬
‫מהם חזרו לארצות מוצאם ומצאו פרנסתם כפקידי‬
‫בגמר השנה הרביעית שלי חליתי‪ ,‬תקפו אותי געגו­‬ ‫בנקים או סוחרים‪ .‬חלק מן התלמידים ירדו למצרים‬
‫עים חזקים להורי‪ .‬הנהלת בית־ הספר החליטה להחזיר‬ ‫וניהלו שם חוות חקלאיות‪ .‬השפה הרשמית בבית־‬
‫אותי לבולגריה‪ .‬עם הגיעי לבולגריה מצאתי‪ ,‬שמחירי‬ ‫הספר היתה הצרפתית‪ .‬בבית־הספר היתה מרפאה‬
‫הפירות והירקות ירודים מאוד‪ ,‬ואין כל טעם לעסוק‬ ‫עם מספר מיטות‪ .‬כל חודש הגיע ספר‪ ,‬אשר סיפר‬
‫בחקלאות‪ .‬נהייתי יבואן ויצואן של כל מיני סחורות‬

‫ומוצרים חקלאיים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1949‬חזרתי לישראל עם בני משפחתי‪ .‬מזמן‬

‫לזמן ביקרתי את מקוה־ישראל‪.‬‬