Page 428 - Tel Hai Book
P. 428
426עמית עסיס
מרד כלפי המציאות .זו בחירה שלא בהכרח תביא למציאות טובה יותר ויש בה
ממד התאבדותי המתבטא בסמל 'מסדה' .הרוקדים מטילים את עצמם לתוך ריקוד
המגלם עבורם את המעשה החלוצי .הם אינם עושים זאת מתוך ביטחון בהצלחתו
של המפעל הציוני ,אלא מטילים לתוכו את סבלם ואת ייאושם' :אף על פי כן',
ו'אין דבר' .הבחירה במעשה הציוני איננה רק חלק ממשנה סדורה המובילה אל
מצב עניינים עתידי אופטימי ,אלא גם — ואולי בעיקר — הכרעה קיומית ,קפיצת
אמונה לעבר עתיד לא ברור.
טוב למות וטוב לחיות
אבל השלכת האדם את עצמו איננה מתאפיינת רק באלימות התאבדותית אלא
מופיעה גם ככוח מניע לשמחה .ברומן 'כאור יהל' מתאר יהודה יערי את הלילות
הראשונים של הגיבור שעלה ,כמו יערי עצמו ,אחרי מלחמת העולם הראשונה.
העלייה השלישית מתאפיינת בארגון רב יותר של העולים הפועלים ,והעולים
החדשים בספרו של יערי מקבלים הדרכה מחלוץ מן הגליל בשם יפה ,משכנים
אותם בבית ביפו וההתכנסות שלהם מושכת קהל סקרנים מן היישוב:
רקדנו את ה'הורה' הריתמית ,המפיחה קלות באברי-האדם .גם זאת למדנו
מיפה.
'טוב לחיות ,טוב לחיות בארצנו!
בארצנו טוב לחיות!'
כך שרנו בהתלהבות עצומה .לא ידענו את הארץ .עדיין לא חיינו בה ולא
ידענו ,אם אמנם טוב לחיות בה .אבל ידענו ידיעה ברורה כי ארשנו לנו
את הארץ הזאת כמולדת והיה קסם גדול בידיעה הזאת ושמחה רבה היתה
נובעת ממנה.
'טוב לחיות ,טוב לחיות בעד ארצנו!'54
הדובר מודע לכך ששמחת החיים בארץ איננה מושתתת על חוויה אותנטית,
והוא גם איננו מעמיד במקומה משנה אידיאולוגית סדורה בדבר העתיד הצפוי
לארץ .הוא מעמיד אותה על החלטה קיומית מודעת לקשור בארץ את החיים.
לצד שמחתם של העולים החדשים מתאר המספר את הקהל המצטרף לשירה
ולריקודים ,שלשמחתם בשירת 'טוב לחיות בארצנו' יש נימה אחרת:
אף כי אפשר היה להבחין בשירתם נימה עצובה-נוגה ,מעין התגברות על
תוגה נסתרת ,מעין התמסרות לגורל קשה .בשירתם צלצל הד של 'אף-על-
פי-כן'.
54יערי (לעיל ,הערה ,)23עמ' .168
