Page 23 - etmol 98

‫יוסיפון)למטה( עם חברי להקה צבאית‪ ,‬יוצאים לשעשע עולים‬ ‫שנחוג בקהל גדול של חברים וסופרים ושל אמנים ואנשי‬
‫בוהמה בקפה ״כסית״‪ .‬מעודו לא כתב אלתרמן מקמה־‬
‫כמדומה ‪ -‬ב׳יבול׳ וב׳אורלוגין׳ א׳( לאור משכנותיהן של‬ ‫הקדשה מעין זו‪ ,‬להוציא לידידו ורעו ושליחו ועושה דברו‬
‫העלמות בדרכי חיי אחוזי הבולמוסים‪.‬‬
‫יוסקוביץ‪.‬‬
‫״הוצאתי את הצרור הלזה במהדורות אחדות לפי כוח‬ ‫באותם ימים נמסר כי אלתרמן כתב מחזה מקורי שיוצג‬
‫הביקוש של הנערות והוא האחרון שמצאתיו בגנזי‪ .‬שמור‬ ‫בתיאטרון הקאמרי‪ .‬הידיעה נמסרה כחדשה בעתונות‬
‫עליו כעדות עלובה להזיותיו של דון קיכוטה מחזר צ׳ודאק‬ ‫ועוררה ציפיה והתרגשות רבה‪ .‬תחילה נמסר כי המחזה הוא‬
‫אחד; אחרון שבאחרונים בדור צ׳ה־צ׳ה זהוב שלנו‪ ...‬וקנצי‬ ‫״פונדק הרוחות״‪ ,‬אבל אחר״כך נתברר כי אלתרמן כתב‬
‫בעצם שני מחזות מקוריים‪ ,‬אחד הוא ״כנרת כנרת״‪ ,‬סיפור‬
‫למלין‪ ,‬למלין של שבח ואהבה לך‪ ,‬ידידי ‪-‬ז‪.‬י‪ .‬״‬ ‫על העליה השניה‪ ,‬ו״כנרת כנרת״ יוצג ראשון‪ .‬הציפיה‬
‫אלו היו דבריו של טרובדור נודד יהודי מדורות‪ ,‬שפיו‬ ‫לקראת המחזה היתה רבה והוא עורר תהודה גדולה ‪-‬‬
‫צוחק ועיניו עצובות‪ .‬נזכרתי במונדריש הבדחן‪ ,‬גיבור‬ ‫אלתרמן היה באותם ימים יותר ממשורר ‪ -‬הוא היה ״דמות‬
‫מחזהו של אלתרמן ״אסתר המלכה״‪ ,‬דמות קבע בחזיונות‬ ‫לאומית״‪ .‬ואולם המחזה לא זכה לביקורת טובה‪ .‬לי היתה‬
‫ישנים של פורים־שפיל‪ ,‬הצגות הפורים המסורתיות‪,‬‬ ‫הרגשה שכמה מן המבקרים ״חיכו לאלתרמן בפינה״ ושאת‬
‫שהתגלגלה גם למחזה הפורימי של אלתרמן מערי יהודים‬ ‫גלי הקצף הסוערים הניעה גם רוח של שמחה לאיד ‪ -‬גם על‬
‫בדורות רבים‪ .‬הייתי בטוח כי אלתרמן נתן בו‪ ,‬במונדריש‬ ‫רקע עמדותיו הפוליטיות‪ .‬פירסמתי את דעתי ב״עמודים״‪,‬‬

‫הפלאי‪ ,‬גם כמה מתכונותיו של יוסקוביץ‪:‬‬ ‫עתונה של תנועת הקיבוץ הדתי‪.‬‬
‫יום אחד בשעת הצהריים‪ ,‬כשחזרתי לקיבוץ מן העבודה‬
‫אדם נודד אני‪ ,‬ז׳ונגלר‪ ,‬שחקן‪ ,‬בדחן‪,‬‬ ‫במטע‪ ,‬אמרה לי המזכירה כי ״התקבל טלפון בשבילך״‪.‬‬
‫זמר‪ ,‬כנר ולפעמים גם מתופף‪.‬‬ ‫באותם ימים היה על פי רוב טלפון אחד בלבד בקיבוץ ‪-‬‬
‫במזכירות‪ .‬המזכירה אמרה לי כי צילצל ״אחד יוסקוביץ או‬
‫מופיע בשיר זמר ודרשות על השולחן‪,‬‬ ‫יוסיפון״ והוא מבקש שאתקשר אתו מייד ל״כסית״ בתל־‬
‫במגילת אסתר או במכירת יוסף‪...‬‬ ‫אביב‪ .‬טילפנתי ל״כסית״ אל יוסקוביץ‪ ,‬והוא אמר לי כי הוא‬
‫מבקש לפגוש אותי מייד‪ .‬נבהלתי קצת‪ ,‬מדוע הוא צריך‬
‫עוד בראשית דרכי ‪ -‬היה זה בונציה ‪-‬‬ ‫לראות אותי מייד‪ ,‬ואמרתי כי בערב אני נוסע לתל־אביב‬
‫שיחקתי את הלץ‪ .‬אגב‪ ,‬בהצלחה‪.‬‬ ‫לראות הצגה בתיאטרון ואבוא ל״כסית״‪ .‬יוסקוביץ הודיע‬
‫לי‪ :‬״אני מחכה לך״‪ .‬הגעתי לפנות ערב לתל״אביב‪ ,‬באתי‬
‫מאז ‪ -‬מלאכתי פרודיה וסטירה וקומדיה‬ ‫ל״כסית״ ואכן ליד אחד השולחנות ישב יוסקוביץ‪ .‬לא‬
‫וודוויל ומלודרמה ובדיחה‪.‬‬ ‫ראיתיו מזמן‪ ,‬אבל הוא לא השתנה‪ :‬לבוש ברישול‪ ,‬עיניו‬
‫פוזלות‪ ,‬תיק ניירות לידו ועל השולחן לפניו כוסית משקה‪.‬‬
‫נדדתי על פני רוס‪ ,‬ולכיה‪ ,‬הקרפטים‪,‬‬ ‫הוא קרא לי לשבת לידו‪ ,‬התיישבתי והמתנתי בהתרגשות‬
‫עם חבורת כלי זמר ומחברי שירים‪,‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬והנה אמר לי יוסקוביץ‪ :‬״שמע‪ ,‬רפי‪ ,‬קראתי את‬
‫אשר להשגת פרוטה הם אקרובטים‬ ‫הרשימה שלך על ׳כנרת כנרת׳‪ ,‬הראתי אותה לאלתרמן״‪.‬‬
‫אף כי בכלל הם טרגיקונים כבירים‪.‬‬ ‫ולא הוסיף‪ ,‬נדמה היה לי ששפתיו רעדו‪ ,‬עדיין פגוע מן‬
‫הביקורת החריפה על רעו‪ .‬זה כל מה שאמר לי באותו‬
‫יוסקוביץ היה מקרב אליו פרחי״אמנים צעירים‪ ,‬הוא אהב‬ ‫הערב‪ ,‬עצם הדבר שהראה את הרשימה לאלתרמן ‪ -‬היה‬
‫את חברתם והם אהבו אותו‪ .‬״על ברכיו‪,‬״ אפשר לומר‪ ,‬גדל‬ ‫הפרם והכבוד בשבילי‪ ,‬ובשביל הודעה זו ביקש שאבוא‬
‫דור האמנים של היום ‪ -‬מאורי זוהר וטופול ועד אריק‬
‫איינשטיין ותיקי דיין‪ .‬הללו חגגו עמו לעתים קרובות‬ ‫לתל־אביב לפגוש אותו‪.‬‬
‫חגיגות נאות ביותר‪ .‬כיום נשכח יוסיפון״יוסקוביץ‪ .‬״אמנות‬
‫לעם״‪ ,‬מעין יורשת לתל״ם של יוסיפון‪ ,‬המביאה הצגות‬ ‫באותם ימים נודע לי כי בזמנו נטל יוסקוביץ את הבלדות‬
‫לערים וליישובים רחוקים‪ ,‬עדיין מחלקת כל שנה את פרם‬ ‫האנגליות שאלתרמן תירגם ופירסם ב״יובל״ וב״אורלו*‬
‫״הצילינדר של יוסיפון״ ‪ -‬דוגמת הכובע שהיה חובש‬ ‫גין״‪ ,‬והדפיס אותן במכונת כתיבה‪ ,‬כרך אותן למחברת‬
‫בצאתו לשעשע את העולים במעברות ‪ -‬להצגה הטובה‬ ‫והיה נודד עמן ממקום למקום וקורא אותן לפני קהל‬
‫ביותר בעיני קהל צופיה‪ .‬אבל מעטים היודעים מי זה היה‬ ‫שומעים‪ .‬ממקור זה לקח אלתרמן את השירים ופירסמם‬
‫יוסיפון״יוסקוביץ ומדוע ניתן דווקא ״צילינדר״ כפרס על‬ ‫בספר הנודע‪ .‬כל דבר הקשור לתיאטרון יקר לי ואני‬
‫שמו‪ ,‬ואף״על־פי־כן‪ ,‬נראה שבדרך כלשהי נשתקע אותו‬ ‫חיפשתי אותה מחברת זמן רב‪ .‬והנה‪ ,‬שנים רבות אחר״כך‬
‫טרובדור‪ ,‬נודד בדרכים ואוהב שירה ורעים‪ ,‬בספרות‬ ‫הזדמנתי ערב אחד לביתו של המשורר בנימין גלאי שעל‬
‫העברית על״ידי רעו המשורר הגדול‪ ,‬באותה דמות יהודית‬ ‫הכרמל‪ .‬סיפרתי לו ולרעייתו רחל על מערכון לא ידוע של‬
‫אלתרמן ״הגנן והמוות״ שמו‪ ,‬שמצאתי והצגתי עם להקתי‬
‫נצחית‪ ,‬עצובה ועליזה ‪ -‬מונדריש‪.‬‬ ‫הקיבוצית )את המערכון פירסמתי אחר־כך ב״מעריב״ בשם‬

‫‪23‬‬ ‫״גן השושנים״(‪.‬‬
‫בנימין גלאי ניגש לחדר אחר וחזר ובידו חוברת צנומה‬
‫ובלויה‪ ,‬כרוכה בשרוך ירוק‪ .‬דפי החוברת היו נייר ורדרד‬
‫דקיק והכתוב בה נכתב במכונת״כתיבה ‪ -‬זה היה ״צרור‬
‫בלדות מאנגליה״ בתרגום אלתרמן שהוציא יוסקוביץ‬
‫בשעתו‪ .‬מצדה האחר של כריכת החוברת המהוהה‪ ,‬שיוסקו־‬
‫ביץ נתנה לגלאי‪ ,‬נרשמו בכתב ידו של יוסקוביץ הדברים‬
‫האלה‪ :‬״ביניה ‪ -‬בדרך פיזור זהב )והוא‪ ,‬כידוע‪ ,‬גנוב עמי‬
‫כדרך הני אינשי החיים מפי אחרים ומדגרמיה לית לו ולא‬
‫כלום( הוצאתי צרור זה )מייד עם פרסום הבלדות ‪ -‬תשע‬