Page 300 - ורד נועם סופי לאתר
P. 300
פרק ד
כל שיש לו [טהרה] 278יש לו [טומאה] 279וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה (נזיר
סא ע"ב)280.
תחילה מנסה המדרש למעט את הגוי מכוח איסור הכ ֵרת המוטל על הטמא.
הגוי אינו חייב כרת ,שכן אינו מישראל ('אין לו קהל') ואינו מצּווֶה .העונש
והאזהרה אינם חלים עליו ,ולפיכך גם אין הטומאה חלה עליו .כנגד סברה זו
טוען סתם התלמוד ,כי חלות הטומאה אינה מותנית בחיוב כרת (‘ודילמ' כרת
הוא דלא מיחייב ,אבל איטמויי הוא מיטמא') ,כלומר בשייכות למערכת של
עונש ,כפרה ומצווה .הכוונה היא כנראה ,שהגוי עשוי להיות טמא לא מצד
שייכותו שלו לעולם של טהרות וטומאות אלא במובן הרלוונטי לישראל; שאדם
וכלים שיגעו בו ייטמאו 281.הנחה זו הופכת את הגוי לאובייקט בלבד במערכת
הטומאה היהודית הסגורה .אבל המדרש מסיק לבסוף ,שאין טומאה במקום
שאין לה תרופה בהיטהרות .היטהרות זו אינה חלה על הנכרי 282,ולכן גם אין
הטומאה תופסת בו.
מכאן עולה הבחנה חדשה .כאמור ,הטומאה אינה תלוית תודעה והכרה של
מושאיה ,שהרי היא חלה על דוממים וצמחים ,והללו ניתנים גם לטיהור .אף על
פי כן ,באדם מותנית אפשרות הטהרה בהיותו ישראל ,ו ֵמ ָחלּות הטהרה נגזרת
גם חלות הטומאה .לשון אחר ,כשהדברים אמורים באדם ,הדין שונה מדינם של
מושאי טומאה אחרים .אדם אינו ניתן לטיהור בלא שיהא שייך לקהילה החייבת
במצוות ,ולפיכך גם אין הטומאה תופסת בו 283.הנכרי היה עשוי לקבל טומאה
מלכתחילה רק בהיותו מופקע מגדר אדם המחויב למערכת הטהרה והטומאה,
תחת הגדרה של אובייקט סביל המתפקד בתוך עולם הלכתי שאינו מודע אליו
כלל ,כמוהו כחפץ .ואולם הפקעה כזאת אינה יכולה להתרחש! אדם אינו מקבל
טומאה ואינו נטהר בלא שיהא כפוף למושגים הללו כאדם .הסבר זה משיב את
הנכרי למקומו כסובייקט .כלומר ,לפי פרשנות זו ,בניגוד מוחלט לפרשנות
278בכתב היד נכתב 'טומאה' ונמחק ,ותוקן ל'טהרה' ,והוא הנכון.
279בכתב היד נכתב 'טהרה' ונמחק ,ותוקן ל'טומאה' ,והוא הנכון.
280על פי כתב יד מוסקבה גינצבורג .1134
2 81ראו המיוחס לרש"י ד"ה 'אבל איטמויי איטמי'.
282ההלכה שהגוי אינו מקבל הזאה של מי פרה נזכרת בכמה מן המקורות שצוטטו לעיל .ראו
גם תוספתא ,פרה יב יא (עמ' .)640
2 83ראו מקובי ,ריטואל ,עמ' ,9-8שהציג הסבר זה כאפשרות יחידה .מהרצאתו בכללה עולה
ניחוח אפולוגטי.
] [ 290
