Page 313 - ורד נועם סופי לאתר
P. 313
מגמות בהלכה התנאית
מרכזי לקביעה שמגורי הגוי טמאים ,להרחקה מן הכותים ואפילו לאיסור שהייה
בארצות העמים339.
בתקופת האמוראים החמיר ר' יוחנן לטמא גם נפלים שגודלם פחות מכזית
ושצורתם אינה ניכרת .הצורך בהזכרת המת השלם ,נוסף על ‘כזית מן המת'
ו'אבר מן המת' בין הטומאות שהנזיר מגלח עליהן במשנת נזיר ז ב מתורץ בפי
ר' יוחנן‘ :להביא את הנפל שאין בו כזית'‘ ,להביא את הנפל שלא קרשו אבריו'340.
ואולם הלכה זו אינה באה במקורות תנאיים וגם אינה מוסמכת אל המקרא ,כי
אם בדברי האמורא הדורש את לשון המשנה .ואמנם ר' מנא הסיק מלכתחילה
מדברי ר' יוחנן 341,שטומאת נפלים ‘אינה תורה' ,כלומר מעיקרה היא גזרת
חכמים ,ולבסוף למד מן הדין שאישה שהפילה יש לה דמי טוהר (משנה ,נידה ג
ב-ז) ‘שהנפלים תורה' .ועוד‘ ,מן הדא דאמר רבי יוחנן הייתי סבור שאין הנפלים
תורה ,ממה שהוא מושיב את אימן ימי טוהר הדא אמרה שהנפלים תורה'342.
אלא שגם לימוד אחרון זה הוא אמוראי ,גם הוא תלוי במשנה ולא בכתוב ,והוא
מקיש במאולץ מטומאת לידה על טומאת מת.
בסיכומו של עיון :מן המקורות התנאיים שבידנו נשקפת מסורת קדומה
בדבר טומאת נפלים .מסורת זו עומדת בבסיסן של הלכות עתיקות ,אך אין
היא מוצהרת במפורש ,לגופה ,ואף לא נתלתה מעולם בכתוב .על כן תהו
אמוראים אם ‘תורה' היא ,והתאמצו לסומכה בדוחק אל משניות שאינן מעניינה
כלל .דומה שהמאפיינים האלה הם מתכונותיה המובהקות של מסורת הלכתית
עתיקה ומושרשת ,בת ‘מסורת האבות' הפרושית שטרם הוסמכה אל המקרא.
על פי מסורת זו הנפל מטמא טומאת מת משלב יצירת הוולד ,כלומר לאחר
ארבעים ימי היריון ,כשם שמשעה זו ואילך הוא מטמא את אמו טומאת לידה.
לפי דעה אמוראית אחת ,הנפל מטמא אפילו כשאין בו כזית וטרם ניכרה צורתו.
מכל זה עולה ,שאנושיותו של העובר תלויה בהיפרדות מגוף האם ולא במידת
התפתחותו .המקורות התנאיים משקפים רתיעה חריפה ממנהגם של כותים
וגויים לקבור את נפליהם בבתים ובבתי מרחץ ,ובמגילת המקדש כבר נשמעת
גרסה קדומה של סלידה זו.
339משנה ,אהלות יח ז (עמ' .)134-133ראו פרק ב ,שם.
340ירושלמי ,נזיר ז ב ,נו ע"ב (עמ' .)1125ראו גם בבלי ,נזיר מט ע"ב.
341כך פירש פני משה .לשון הירושלמי אינה נהירה לגמרי כאן.
342ירושלמי ,נזיר ז ב ,נו ע"ב (עמ' .)1125
] [ 303
