Page 352 - ורד נועם סופי לאתר
P. 352
סיכום
בו ,את כליו ואת הבא אל תוכו .לשיטת חז"ל‘ ,טומאה בלועה' זו אינה מטמאת
את האם הנושאת אותה וודאי אינה משפיעה על הבית והכלים שבתוכו .דומה
שביסודה של המחלוקת במקרה זה עומדת תפיסה שונה לגמרי של המושג
‘טומאה' מעיקרו ,ושל הכוחות החלים על התפשטותו .לשיטת חז"ל אין
הטומאה משפיעה על הגוף מתוכו ,ואף אינה מבקיעה מתוכו החוצה .כללים
כמו–פיזיקליים אלה לא היו מקובלים על כת היחד ,ואולי אף לא היו ידועים
לה כלל.
יש שאפשר להבחין במסורת הלכתית עצמאית ,חוץ–מקראית ,בדרך כלל
לחומרה ,המתועדת בספרות חז"ל ובספרות הכת כאחד .אבל ההשוואה מלמדת
שבהקשר התנאי עובדו מסורות אלה ,הוגבלו וצומצמו .ברוב המקרים הללו
ניכר שהמדובר ברפורמה הלכתית על גבי שכבה שקדמה לה .ראינו שמסורת
קדומה אסרה השהיית מתים וקבורה בכל הערים ,וההלכה הרבנית צמצמה את
האיסור הפורמלי לרשימה מוגדרת של ערי חומה וערי לויים .כן הצבענו על
טקטיקה דומה להפליא במקרה אחר .דרשה עתיקה הוציאה את הביטוי המקראי
‘כל משקה' מהקשרו והחילה אותו על הכשר לטומאה ,ואילו בהלכה התנאית
מופיעה אותה ההרחבה ,אלא שהיא צומצמה לרשימה מוגבלת של משקים .היבט
נוסף של טומאת משקים משותף לשני הקורפוסים .למשקים יוחס כוח טומאה
מיוחד בשתי הספרויות .בתורת הכת הם גורמים טומאה לקרקע ולקירות ,ואילו
על פי ההלכה התנאית הם מטמאים אדם וכלים ,בניגוד לכללי הטומאה הרגילים.
ואולם מגמת הצמצום של הזרם המרכזי של החכמים עמלה לעקור חומרה זו מן
התורה ,והפכה אפילו את טומאת המשקה עצמו לחסרת יסוד מקראי.
ניתוח ההלכות של ‘בית הפרס' ,שדה שנחרש בו קבר ,מלמד שראשיתן
בכללים שנועדו להסדרת החיים החקלאיים במקום שיש בו חשש ממשי לטומאה.
אבל שכבה מאוחרת יותר של גוף הלכה זה שאפה לצמצם את השלכותיו .היא
הגבילה את תחולתו לקריטריון הנומינליסטי של מקום הנושא שם ‘קבר' ,עפר
הראוי לתואר ‘גוש' ושדה שנחרש ביד בעליו בלבד .נסיבות אחרות ,כגון ציבורי
עצמות וגופת מת שנחרשו ,קרקע שנסחפה או עוּבדה ,אדם שחרש שדה של
אחר וגוי או כותי שחרשו — כל אלה נפטרו מחשש טומאה בלא להתחשב
כלל במציאות ,כלומר בסיכוי המעשי להימצאן של עצמות בשטח .מלבד זה,
הקלה ההלכה בדין בית הפרס מכיוונים רבים נוספים כגון פטור מטומאת אהל,
פטור מטומאה משנית שנגרמה על ידי בית פרס אחר ,היעדרה של חובת גילוח
וסתירת קודמין לנזיר שנטמא בו ,מהימנות בעדות לגבי היקף השטח החשוד
בטומאה וכיוצא באלה.
] [ 342