Page 30 - כשהצבא החליף מדיו
P. 30
כשהצבא החליף מדיו
מפא"י שמפ"ם היא שהאיצה בחבריה ,מסיבות פוליטיות ,לפרוש מהצבא .יואב
גלבר ,שהעמיק לחקור בסוגיה זו ,הגיע למסקנה ששתי הטענות אינן מוצדקות:
בשלב הראשון דחקה מפ"ם בחבריה בסגל הפיקוד הבכיר להישאר בצבא ,מתוך
חרדה ל‘הפקרת הצבא למרדפי קריירה ולטיפוס הידוע של הקצין “המקצועי"
המסתגר מפני הציבור והעם‘; 23אולם השינויים במבנה הצבא ומינויים ,שהיו
פסולים בעיני רבים מקציני מפ"ם ,שינו את האווירה — ולאחר פרישתו של יגאל
אלון ,הואצה פרישת רוב הקצינים הבכירים אוהדי מפ"ם .גלבר סבור שמעולם לא
יצאה הוראה מהמפלגה לפרוש; לדעתו הונעה הפרישה מתערובת שהיו בה סיבות
אישיות ,לחץ של הקיבוצים על המפקדים־חבריהם לחזור הביתה ,אי־שביעות
רצון של המפקדים מן התפקידים שהוצעו להם — אך גם מאווירת הביקורת
ששררה בקרב קצינים אלה כלפי דרך ניהול הצבא בהנחייתו של בן־גוריון ומן
המגמות ששלטו בבנייתו לאחר המלחמה.
גלבר מסכם‘ :יותר מאשר צעד פוליטי ,נראית העזיבה כמחאה “חברתית"
ואישית ,שמניעיה היו נעוצים בתערובת של שיקולים אישיים וצבאיים ,באווירה
הכללית ששררה אז בהתיישבות ובתמורות הכלליות בצבא‘ 24.יש לזכור שרבים
מהמפקדים בדרג הבינוני של צה"ל נכנסו למלחמת העצמאות באמצע סלילתו
של מהלך חיים אזרחי; הם לא ראו את עצמם אנשי צבא מקצועיים ומיהרו לחזור
לחיים האזרחיים ולבנותם ,אם בלימודים אם בעבודה .הדבר בלט במיוחד בין
חברי קיבוצים ,שביקשו לחזור אל חבריהם מנוער ולבנות עמם את ביתם25.
יצחק רבין היה היחיד מוותיקי הפלמ"ח בדרג הבכיר שלא פרש ,אך גם
הוא מבטא בזיכרונותיו את מרירותו‘ :בכל התחומים ,בכל הדרגות הבכירות,
בכל המישורים ,העדיף הדרג הפוליטי את יוצאי הצבא הבריטי ,על פני אנשי
הפלמ"ח ]...[ .התייסרתי ייסורי נפש כאשר נוכחתי לאחר המלחמה כי אל כל
הטובים במפקדיו [של צה"ל] מתייחסים כאל כושים ,שעשו את שלהם ועתה הם
23מצוטט מתוך ‘איגרת לחייל‘ שהפיץ מרכז מפ"ם במרס ,1949מובא אצל גלבר ,למה פירקו
את הפלמ"ח ,עמ‘ .245
24שם ,עמ‘ .265-264גם הטענות ההפוכות על ‘פרוטקציה מפלגתית‘ לא עמדו במבחן
העובדות :ביומנו רשם בן־גוריון ביום 3.7.1949כי מתוך 36מפקדים בדרג מפקדי גדודים
ומעלה ,עדיין היו 19חברי מפ"ם ורק 5חברי מפא"י.
25עדות תמימה כזו מצויה בביוגרפיה של גדעון אילת ,חבר השלמת בית אלפא ,שסיים את
שירותו בצבא כמג"ד וחזר לקיבוצו .ראו ע‘ עינב ,דרך ארץ :סיפורו של גידי אילת ,טבע
הדברים (ללא מקום ההוצאה) ,2013 ,עמ‘ .101-100
[]28