Page 48 - תאטרון 38
P. 48
לדמות במחזה אין שם .זה מתכתב עם הדמות הציבורית שלי ועם דברים שחוויתי כמו ניתוח
הגב שעברתי ,חוויות מהאולפנה ופינה בטלוויזיה כל זה הופך ליתד".
ספרה של בלאו "יתד" )הוצאת זמורה ביתן( שהוא הספר שדמות הסופרת כותבת על הבמה
לעיני הצופים ,ערוך כמו מחזה .בראשיתו מתוארות הדמויות :הסופרת :שהרה בלאו ,הבמאית:
עמנואלה עמיחי והדרמטורג :ניצן כהן .בהמשך מחולק הספר לתמונות והסצנות ממוספרות.
-זה קצת מבלבל.
-הכל מתאחד על שולחן העבודה .זו הזירה המטאפורית כשלכאורה הייתי יכולה גם לא
לקום מהכיסא במהלך ההצגה .כל הפרויקט מבוסס על ביוגרפיה ונשען על יסודות
אוטוביוגרפים שלי ,ומהתחלה היה לי ברור לחלוטין שזה צריך לבוא עם טקסט .המחזה הזה
הוא תהליך כתיבה ,ועל כתיבה ,והיה לי ברור שזה צריך לבוא עם ספר )בסוף ההצגה הספר
שהסופרת כתבה במהלך ההצגה מוצע למכירה .מ"ו( .הספר לא נכתב על ידי ,אלא על ידי
הדמות שלי .המחזה בלי הספר לא יכול היה להתקיים .קשה לי עם האלמנט של המשחק
שמתפוגג בלי להשאיר עקבות ,והספר לעומת זה יישאר לנצח ,אבל ההצגה מתכתבת עם
הספר ,זה דו סטרי .עולם הספרות מתואר במחזה .ההצגה נפתחת במלים "קלישאת כתיבה
מספר אחת היא "..והספר הפוך ,מתאר את אחורי הקלעים של הבמה".
-אבל זו לא רק את -אלא גם הסיפור המקראי על יעל וסיסרא.
-עד הרגע האחרון התלבטתי אם לבחור בפרשנות לסיפור שלהם או של אברהם ושרה...
העיסוק ביעל וסיסרא הוא המשך ישיר בעיסוק שלי להעניק פרשנות נשית למיתוסים .אפשר
היה למצוא את זה גם בספרים הקודמים שלי יצר לב האדמה ) (2007ונערות למופת ).(2012
המחזה הנוכחי ,המעמיד במרכזו גם את סיפור יעל וסיסרא כמשל ,הוא המשך לכך.
יש תמיד ביצירות שלי יש סיפורים עם שורשים עמוקים .הרי ההווה שלנו הוא תוצאה של
העבר ,של הסיפורים שגדלנו עליהם .נשות התנ"ך הן חלק מהד.נ.א הנפשי שלי .כמו אגדות
האחים גרים ,רק שמתרחשים באקלים קרוב יותר לזה שלנו .יעל וסיסרא? תמיד היה ברור לי
שהייתה ביניהם אינטימיות ובמחזה זו הבנה שאם לא הייתה ביניהם אינטימיות היא לא היתה
יכולה להרוג אותו .כי הפרופיל שלה הוא לא של לוחמת ,או רוצחת שכירה .ואז הבנתי שחייב
להיות שם משהו אישי וכשזו אהבה שמשתבשת אני בקלות יכולה לראות את האשה הופכת
לרצחנית .זה מתואר כרצח של רגש" ,הלמה ראשו ומחצה וחלפה רקתו" ואני מקבלת על זה
גיבוי ,התייעצתי עם גדולות מחוקרות המקרא ,שאלתי אותן :למה יעל הרגה את סיסרא? הם
הרי היו בני ברית -הקינים והכנענים ולכן היה לי ברור שהם הכירו .ואז תהיתי ,מה היה שם
ביניהם בשניה הזו ,לפני שהיא לקחת את היתד ביד? מה קרה שם? ואז היה את הרגע הזה...
נשים יוצרות חיים ולוקחות חיים-זה חיים ומוות .אנחנו נשים וזה חלק מה"ד.נ.א" הנשי שלנו
ואני מאוד מאמינה בגאולה דרך יצירה והיצירה היא זו שמצילה את הגיבורה.
גליון 47 38
