Page 96 - תיאטרון 40
P. 96

‫הוא רואה שהפסיד במערכה ‪ -‬לא נגד מקדף ומלקולם ‪ -‬אלא נגד אותו גורל רב‪-‬עוצמה‪ ,‬שקבע מראש‬
                                                  ‫שילדיו לא יהיו מלכים‪ .‬הוא מודה בכך במפורש‪:‬‬
                                                    ‫מחר‪ ,‬ועוד מחר‪ ,‬ועוד מחר‬
                                                   ‫יזחל אט‪-‬אט כצב מיום ליום‬
                                                   ‫עד דף אחרון בלוח הזמנים;‬
                                                   ‫וכל תמולינו רק האירו דרך‬

                                               ‫שבה הלכו טיפשים לזלול עפר‪.‬‬
                                                     ‫דעך‪ ,‬דעך כבר‪ ,‬נר קצר!‬

                                                   ‫חיינו צל עובר‪ ,‬שחקן עלוב‬
                                                      ‫המקפץ שעה על הבימה‬
                                                      ‫ומתנדף‪ :‬הם רק מעשיה‬

                                               ‫של מפגר‪ ,‬גיבוב של שצף‪-‬קצף‪,‬‬
                                          ‫בלי שום מובן‪( .‬מערכה ‪ ,5‬תמונה ‪)5‬‬

‫המסע שעשה מקבת במהלך העלילה נפתח אפוא בצאתו‪ ,‬ביוהרה גדולה‪ ,‬למאבק על ריבונותו על חייו‪,‬‬
‫ומסתיים בהכרתו שהאדם אינו אלא שחקן עלוב‪ ,‬הממלא את הוראות המחזאי העליון ‪ -‬הוא הגורל ‪-‬‬
‫שאפילו שר צבא רב‪-‬עוצמה ועתיר ניצחונות כמותו אינו יכול לסכל את גזרתו‪ .‬מאבקו זה של מקבת‬

    ‫הוא פעולתו הפנימית העיקרית‪ 17‬במהלך המחזה‪ ,‬ובסופו הוא נכשל במימושה ואף מכיר בכישלונו‪.‬‬
‫מן ההתבוננות במקבת אפשר ללמוד על אופי מהלכו של הפרוטגוניסט בטרגדיה‪ :‬כבר בראשיתה מקננת‬
‫בתוכו פעולה פנימית עיקרית רבת‪-‬עוצמה ‪ -‬אשר מטבעה אינה ניתנת למימוש בידי בני תמותה‪ .‬הכורח‬
‫למימוש פעולה זאת נובע מיוהרתו של הפרוטגוניסט שהוא ‪ -‬בניגוד לבני תמותה אחרים ‪ -‬יצליח‬
‫לממשה‪ .‬וכך‪ ,‬בגלל הכורח לממש את הפעולה הפנימית העיקרית שלו‪ ,‬יוצר הפרוטגוניסט ביוהרתו‬
‫עלילה שלמה שבמהלכה הוא מסתבך בקונפליקטים עם הדמויות סביבו‪ .‬קונפליקטים אלה הולכים‬
‫ומחריפים עד שבסוף הטרגדיה מתרחשת קטסטרופה‪ ,‬הכופה על הפרוטגוניסט להכיר ביוהרתו ובטעותו‬
‫הנוראה‪ ,‬והוא מוותר על מימוש פעולתו‪ .‬ויתור זה הוא שיאו של תהליך ההיטהרות של הפרוטגוניסט‪,‬‬

                                                                     ‫שהוא תהליך הקתרזיס שלו‪.‬‬
‫אריסטו תיאר את מסעו של הפרוטגוניסט בפרוטרוט בפואטיקה (פרקים י"א‪-‬י"ד) והוא מחלק אותו‬

                                                                               ‫לחמישה שלבים‪:‬‬

                                                              ‫א‪ .‬הטעות הגורלית (‪)Hamartia‬‬
‫אריסטו מדגיש ש"אין להציג אנשים מושלמים העוברים מהצלחה לכישלון [‪ ]...‬או אנשים פחותים‬
‫העוברים מאי‪-‬הצלחה להצלחה [‪ ]...‬או רשע גמור העובר מהצלחה לכישלון [‪ ]...‬אלא [על‬
‫הפרוטגוניסט להיות אדם] שאינו מצטיין בשלמּות ובצדקּות שאצלו נגרם המעבר לכישלון לא על ידי‬

‫‪ 17‬במושג "פעולה פנימית עיקרית" דנתי בפרוטרוט בספרי לשיטתו של צ'כוב (עמ' ‪ .)30‬מושג זה הוגדר‬
‫בהשראת המושג "משימה עליונה" שהגדיר סטניסלבסקי‪ ,‬אך בניגוד ל"משימה העליונה" שהיא מטרה לפעולות‬
‫הגלויות של הדמות‪" ,‬הפעולה הפנימית העיקרית" היא כמיהה פנימית עיקרית שמקננת בדמות עוד לפני תחילת‬

                                                                      ‫המחזה וממנה נובעות מרבית פעולותיה‪.‬‬

                                   ‫‪  94‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬
   91   92   93   94   95   96   97   98   99   100   101