Page 35 - <4D6963726F736F667420576F7264202D20ECE0E7F820FAE9F7E5F0E920F7E9F0E420313220E1E0E5E2E5F1E82032303139>
P. 35

‫הזה הם חושבים שהחשבון כבר יתאזן מאליו‪ ,‬בין מעשים‬                                ‫‪ ‬‬
‫טובים לבין עושר‪ ,‬בין הישגים מוסריים לבין הישגים כלכליים‪.‬‬
                                                                         ‫שפינוזה‪:‬‬
‫ֶּב ַא ִטיט ּודֹו ִאי ְּפ ֶסה ִוי ְרט ּוס – גם האושר עצמו הוא הישג‪ ,‬ורק‬    ‫קאנט‪:‬‬
                           ‫אדם הגון יכול להיות מאושר באמת‪11.‬‬
                                                                         ‫סוקרטס‪:‬‬
‫)חסר סבלנות( יודע‪ ,‬אני יודע‪ .‬אבל אתה דווקא מבסס הכול‬                       ‫קאנט‪:‬‬
                               ‫על ממד אחד‪ .‬אתה והמֹוניזם שלך!‬
                                                                         ‫סוקרטס‪:‬‬
               ‫רבותיי‪ ,‬לא נריב‪ .‬הרי משהו עומד כאן על הפרק!‬
                                                                         ‫שפינוזה‪:‬‬
‫אנא ממך‪ ,‬סוקרטס‪ ,‬מדוע בני האדם אינם לומדים דבר‬                              ‫קאפו‪:‬‬
                                                          ‫מניסיונם?!‬
                                                                          ‫ארנסט‪:‬‬
‫נכון‪ .‬אם לא יקראו ספרי פילוסופיה‪ ,‬ישלמו על הטעויות‬                           ‫קרל‪:‬‬
‫הפילוסופיות שלהם בדם ובכאב‪ ,‬בסבל ובמוות‪ .‬אבל חשוב גם‬                        ‫פרנץ‪:‬‬
‫על זה‪ :‬האם גם אנחנו לא שילמנו על חוכמתנו הפילוסופית‬                          ‫קרל‪:‬‬

                                       ‫בדם ובכאב‪ ,‬בסבל ובמוות?‬

                                         ‫הוא צודק‪ ,‬אדון פרופסור!‬

                                           ‫***‬

‫)חוזר‪ .‬קורע את הדלת לרווחה‪ .‬צורח לתוך הצריף( חזירים‬
‫מכונמים‪ ,‬בני כלבים‪ ,‬שלא תצפו לאכול עוד משהו הלילה‪.‬‬

           ‫המטבח לא היה מוכן לחבורה המסריחה הזאת‪) .‬יוצא(‬

‫נפלא‪ .‬כבר לא אכלנו יומיים‪ ,‬ועכשיו נוכל לרעוב עוד לילה‬
                  ‫עד שנקבל מחר את המים השחורים הפושרים‪.‬‬

‫)לפרנץ( פרנצל‪ ,‬פרנצל‪ ,‬אני אומר לך שוב ושוב‪ :‬לא היית‬
                                                   ‫צריך ללכת אתי‪.‬‬

     ‫לא הייתי צריך‪ ,‬פשוט הייתי חייב‪ .‬אתה כבר יודע איך זה‪.‬‬

‫כן‪ ,‬אני מכיר את ההקרבה הנצחית שלך‪ .‬ואני אומר לך בכנות‬
‫שנמאס לי ממנה‪ .‬יכולת להגר לאמריקה – אבל לא‪ :‬לא רצית‬
‫להשאיר את המשפחה שלנו חסרת אונים‪ .‬והתוצאה? כדי‬
‫להציל אותך מהגסטפו‪ ,‬אחותנו הקריבה את עצמה‪ .‬והצער‬
‫והעלבון על המוות של אווה הרגו את אבא‪ .‬ואחר כך הגיע‬
‫תורי‪ .‬ועכשיו אימא נשארת לבדה‪ .‬אלוהים יודע אם היא עדיין‬

                                                               ‫בחיים‪.‬‬

                                           ‫***‬

‫גיליון ‪ 46‬ת י א ט ר ו ן ‪33 ‬‬
   30   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40