Page 115 - תיאטרון 34

‫לקראת פרסום‬

‫חלל מנובא לארץ־ישראל על ומהחלל המקודש של האל הדובר ופועל‪ .‬פעלולי ה"מחזה" )כך‬
‫במקור( הזה מושתתים על ניגודים קיצוניים גם בין פנים לחוץ‪ ,‬בין אור השמש ששקעה לבין עלטה‬
‫יורדת‪ .‬עתה היא נקרעת בתאורת לפיד אש ותנור עשן‪ ,‬בין מילים מעודדות למעשים מטילי אימה‬
‫ה ַמפנים את הצופה לחוצבימה בחלל ובזמן‪ .‬הקהל "מוקטן" לנוכח העבר )"אני הוצאתיך"‪ (...‬והעתיד‬

‫)כיבוש הארץ( ומוכפף באלימות תיאטרונית יעילה ביותר להווה‪.‬‬

‫תיאטרּון הדת‬

‫מעמד הר סיני בשמות י"ט ובדברים ה'‪ ,19 :‬הוא אחד מתיאורי המופעים המרשימים בתולדות‬
‫האמונה – והתאטרון‪ .‬קודם מבסס המחזאי המקראי את העובדות‪ :‬ההצגה הועלתה ַבּח ֹ ֶדשׁ ַה ְשּׁ ִלי ִשׁי‬
‫ְל ֵצאת ְבּנֵי־יִ ְשׂ ָר ֵאל ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם – ַבּיּוֹם ַהזֶּה ָבּאוּ ִמ ְד ַבּר ִסינָי‪ַ .‬ויִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפי ִדים ַויָּב ֹאוּ ִמ ְד ַבּר ִסינַי‪ַ ,‬ויַּ ֲחנוּ‬
‫ַבּ ִמּ ְד ָבּר; ַויִּ ַחן־ ָשׁם יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ ,‬נֶגֶד ָה ָהר‪ .‬עתה מוצג משה אשר ָע ָלה ֶאל־ ָה ֱאֹל ִהים; והנה מסתמנים‬
‫הפרוקסמיקס והכיוון הכללי‪ ,‬ציר הגובה‪ ,‬העלייה אל האל‪ַ :‬ויִּ ְק ָרא ֵא ָליו יְה ָוה ִמן־ ָה ָהר ֵלאמ ֹר‪ ,‬כּ ֹה‬
‫ת ֹא ַמר ְל ֵבית יַ ֲעק ֹב ְו ַת ֵגּיד ִל ְבנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ :‬השחקן החוצבימתי בחזותו‪ ,‬הבימתי בקולו במונולוג פיוטי‬
‫קצר למדי‪ ,‬המאזכר את העבר‪ ,‬מסתייע בשמץ סחטנות רגשית בתוך כדי סקירה מיתו־היסטורית‬

‫ומגיע עד מהרה למסקנה המתבקשת‪ ,‬ראשי פרקים לברית‪ ,‬לפחות לחוזה‪:‬‬

‫ַא ֶתּם ְר ִאי ֶתם ֲא ֶשׁר ָע ִשׂי ִתי ְל ִמ ְצ ָריִם; ָו ֶא ָשּׂא ֶא ְת ֶכם ַעל־ ַכּנְ ֵפי נְ ָשׁ ִרים‪ָ ,‬ואָ ִבא ֶא ְת ֶכם ֵא ָלי‪ .‬ה ְו ַע ָתּה‪,‬‬
‫ִאם־ ָשׁמוֹ ַע ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּק ֹ ִלי‪ ,‬וּ ְשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת־ ְבּ ִרי ִתי – ִו ְהיִי ֶתם ִלי ְסגֻ ָלּה ִמ ָכּל־ ָה ַע ִמּים‪ִ ,‬כּי־ ִלי ָכּל־ ָהאָ ֶרץ‪ .‬ו‬
‫ְו ַא ֶתּם ִתּ ְהיוּ־ ִלי ַמ ְמ ֶל ֶכת כּ ֹ ֲהנִים ְוגוֹי ָקדוֹשׁ‪ֵ :‬א ֶלּה ַה ְדּ ָב ִרים ֲא ֶשׁר ְתּ ַד ֵבּר ֶאל־ ְבּנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ַ .‬ויָּב ֹא מ ֹ ֶשׁה‪,‬‬

‫ַויִּ ְק ָרא ְלזִ ְקנֵי ָה ָעם; ַויָּ ֶשׂם ִל ְפנֵי ֶהם ֵאת ָכּל־ ַה ְדּ ָב ִרים ָה ֵא ֶלּה‪ֲ ,‬א ֶשׁר ִצ ָוּהוּ יְה ָוה‪.‬‬

‫תגובת זקני העם אינה מפורטת ובמקומה ענו ָכל־ ָה ָעם יַ ְח ָדּו ַויּ ֹא ְמרוּ‪ ,‬כּ ֹל ֲא ֶשׁר־ ִדּ ֶבּר יְה ָוה נעשה‪ .‬משה‬
‫עולה־יורד בין מעלה־ ֵאל ומטה־ ַעם משיב ֶאת־ ִדּ ְב ֵרי ָה ָעם ֶאל־יְה ָוה‪ .‬במקביל לחלל המשתנה לנגד‬
‫עינינו )שהרי כולנו היינו שם‪ ,‬לפי המסורת( מובן שגם זמן העלילה הריאלי‪ ,‬ודאי הזמן התיאטרוני‬
‫כאן דחוס ביותר‪ .‬האל מכין את משה לצפוי‪ ,‬בתחבולת הטרמה מצוינת ומגבירה מתח‪ ,‬המשתמשת‬
‫גם בדימוי סינאסתטי‪ ,‬הכובל "עב ענן" עם שמיעה‪ ,‬דווקא‪ִ :‬הנֵּה אָנ ֹ ִכי ָבּא ֵא ֶליָך ְבּ ַעב ֶה ָענָן‪ַ ,‬בּ ֲעבוּר‬
‫יִ ְשׁ ַמע ָה ָעם ְבּ ַד ְבּ ִרי ִע ָמְּך‪ְ ,‬ו ַגם־ ְבָּך יַ ֲא ִמינוּ ְלעוֹ ָלם; משה מוסר את תגובת העם לאל‪ ,‬הפועל לפיכך מיד‪:‬‬
‫ֵלְך ֶאל־ ָה ָעם‪ְ ,‬ו ִק ַדּ ְשׁ ָתּם ַהיּוֹם וּ ָמ ָחר ְו ִכ ְבּסוּ ִשׂ ְמֹל ָתם‪ְ .‬ו ָהיוּ נְכ ֹנִים ַליּוֹם ַה ְׁשּ ִלי ִשׁי‪ִ ,‬כּי ַבּיּוֹם ַה ְׁשּ ִל ִשׁי יֵ ֵרד‬
‫יְה ָוה ְל ֵעינֵי ָכל־ ָה ָעם ַעל־ ַהר ִסינָי‪ .‬כחוצבימה נוכח בהעדרו‪ ,‬נעדר אלוהית בנוכחותו האל מבשר על‬
‫בוא עצמו‪ ,‬וכן מזהיר – ְו ִה ְג ַבּ ְל ָתּ ֶאת־ ָה ָעם ָס ִביב ֵלאמ ֹר‪ִ ,‬ה ָשּׁ ְמרוּ ָל ֶכם ֲעלוֹת ָבּ ָהר וּנְג ֹ ַע ְבּ ָק ֵצהוּ‪ָ :‬כּל־ ַהנּ ֹגֵ ַע‬
‫ָבּ ָהר מוֹת יוּ ָמת‪ֹ .‬לא־ ִת ַגּע בּוֹ יָד‪ִ ,‬כּי־ ָסקוֹל יִ ָסּ ֵקל אוֹ־יָר ֹה יִיָּ ֶרה – ִאם־ ְבּ ֵה ָמה ִאם־ ִאישׁ‪ֹ ,‬לא יִ ְחיֶה; ִבּ ְמשׁ ְֹך‬
‫ַהיּ ֹ ֵבל ֵה ָמּ‪ ,‬יַ ֲעלוּ ָב ָהר‪ַ .‬ויֵּ ֶרד מ ֹ ֶשׁה ִמן־ ָה ָהר ֶאל־ ָה ָעם; ַויְ ַק ֵדּשׁ ֶאת־ ָה ָעם‪ַ ,‬ויְ ַכ ְבּסוּ ִשׂ ְמֹל ָתם‪ .‬מעניין להתבונן‬
‫בהבדל בין דברי האל למשה לבין דברי משה לעם‪ַ :‬ויּ ֹא ֶמר ֶאל־ ָה ָעם‪ֱ ,‬היוּ נְכ ֹנִים ִל ְשֹׁל ֶשׁת יָ ִמים‪:‬‬
‫אַל־ ִתּ ְגּשׁוּ ֶאל־ ִא ָׁשּה‪ .‬לאור ההמשך‪ ,‬מותר להניח שמשה פירט לעם קצת יותר מה צפוי בעוד שלושה‬

‫ימים‪.‬‬

‫ַויְ ִהי ַביּוֹם ַה ְׁשּ ִלי ִשׁי ִבּ ְהי ֹת ַהבּ ֹ ֶקר ַויְ ִהי ק ֹֹלת וּ ְב ָר ִקים ְו ָענָן ָכּ ֵבד ַעל־ ָה ָהר‪ְ ,‬וק ֹל שׁ ֹ ָפר ָחזָק ְמא ֹד; ַויֶּ ֱח ַרד‬
‫ָכּל־ ָה ָעם ֲא ֶשׁר ַבּ ַמּ ֲחנֶה‪ .‬כמבקר תיאטרון שאולי היה גם המחזאי‪ ,‬עשה הכותב מלאכה נאמנה‪ ,‬שהרי‬
‫ללא קהל ותיאור היענותו גם ההצגה הטובה ביותר איננה בגדר תיאטרון‪ַ .‬ויּוֹ ֵצא מ ֹ ֶשׁה ֶאת־ ָה ָעם‬

‫‪ ‬גיליון ‪11334‬‬