Page 109 - תיאטרון 41

‫שלושה מ‪ 56-‬ספריו של נתן שחם‬

‫פומרנץ מעוצב במלאות דרמטית סבירה‪ ,‬אלא שעומס אידיאולוגי המונח על כתפיו‪,‬‬
‫והבשורה של המחזה שלמעשה הוא נושא בה לבדו‪ ,‬כמעט‪ ,‬עושים אותו לדמות‬
‫שטחית כלשהו‪ .‬יש בו הרבה מלל עם הרבה פאתוס‪ .‬יש בו צדקנות שמעניקה לו‬
‫מעמד מורם שמאפשר לו להסתכל על סביבתו מגבוה‪ ,‬כשופט כל המעשים‬
‫והאנשים‪ .‬על פניו ביקש המחזה לדחות את זכות השיפוט‪ ,‬בחינת "אל תדון את‬
‫חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב)‪ ,‬ולכאורה הוא מונע זכות זו מפומרנץ‬
‫ומוכסלר‪ ,‬אף על פי שהיו באותו מקום‪ .‬עם זאת מעניק המחזה לפומרנץ את הזכות‬
‫למחול ולסלוח‪ ,‬ואף לקבוע קריטריונים למחילה זו‪ .‬אם כן‪ ,‬הרי שיש לאל ידו גם‬
‫לשפוט ולדון‪ .‬גם אוארבך נוהג כך‪ .‬העימות הדרמטי שבמחזה אינו מתחולל בין‬
‫פומרנץ לעמי כדמויות‪ ,‬אלא בין דעותיהם‪ ,‬האמירות שלהם‪ .‬האמת של פומרנץ‬
‫מול זו של עמי‪ ,‬מכריעה אותה בסופו של דבר‪ ,‬אבל אין ביניהם התנגשות בממש‪.‬‬
‫יש במחזה פוטנציאל המאפשר קונפליקט אישי‪ ,‬כי פומרנץ ועמי‪ ,‬שניהם אוהבים‬
‫את דמותה החיוורת של ליזה‪ ,‬בתו של אוארבך‪ .‬קיים עימות בין עמי לאוארבך‪ ,‬כי‬
‫עמי דורש מאוארבך לאשר או להכחיש את דבר היותו קאפו‪ .‬לקונפליקט זה‬
‫נקלעת ליזה‪ ,‬שכמו נשים אחרות במחזותיו של שחם‪ ,‬נמצאת בעמדת ביניים בין‬
‫שני גברים יקרים לה‪ ,‬אוארבך‪ ,‬אביה הנערץ‪ ,‬ועמי‪ ,‬אותו היא אוהבת‪ .‬אבל‬
‫הקונפליקט נגמר מהר בגילוי האמת אודות הנהגתו של אוארבך במחנה המוות אין‬
‫ליזה צריכה להיקרע בין שני מוקדי המשיכה שלה‪ .‬אמנם‪ ,‬כשעמי עוזב את סדום‪,‬‬
‫כיוון שאינו יכול לשאת את פניו אל אוארבך‪ ,‬אין היא הולכת עימו‪ ,‬ההוויה של‬
‫סדום קובעת ומכריעה‪ .‬למעשה‪ ,‬מלכתחילה ברור שליזה קשורה באביה בקשר שאין‬
‫לנתק אותו‪ .‬גם בקרע שבין אימה לאביה עמדתה שלמה‪ ,‬חד צדדית‪ ,‬בלא היסוס‬

‫‪  108‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪41‬‬