Page 135 - airegoldberg
P. 135
135
סיפורו של אריה גולדברג
שנת 1962. אני עומד להיות אבא. סוף סוף משפחה משלי. סמוך ללידה ציפי מספרת לי על חלום שחלמה. "איש גדול עם זקן ארוך אמר לי שהכול יהיה בסדר. ייוולד ילד בריא". "סימן מאבא שלי", חשבתי. האמנתי כי הוא האיש שבחלומה של ציפי, למרות שמעולם לא ראתה את דמותו (משום שמעולם לא הצטלם). שמחתי על החלום. ובערב שבועות ה-6.6.1962, נולד בני הבכור.
"משה" קראנו לו, על שם אבי אשר נרצח בסוביבור בערב שבועות 1942. הנצחנו את נשמתו של אבי, ממנו נפרדתי מוקדם מידי.
שלוש שנים אחר כך נולד גם דויד. עשר שנים אחר כך נולד אלון. תקופות טובות ידענו, ותקופות טובות פחות.
