Page 133 - airegoldberg
P. 133
סיפורו של אריה גולדברג 133
כבר 1953. רכשתי חנות בשדרה המרכזית של עפולה, עליה שילמתי 100 לירות מידי חודש עד לקבלת שטר הבעלות. בחנות מכרתי צעצועים, כלי בית, פרחים, ופתחתי בית מלאכה לייצור מסגרות לתמונות.
אימא ואני התגוררנו יחד בחדר קטנטן שבניתי מאחורי החנות.
שנת 1960.
באחד הבקרים הגיעו שתי נשים אל החנות – שתי אחיות. אחת מהן צדה את עיני. ציפי שמה. צעירה בת 20, אשר הגיעה לא מכבר מפולין. כמו ציפור הס י הזכר, אשר בונה את סוכתו הראוותנית לחיזור אחר זוגתו לעתיד, כך גם אני מזמין את ציפי לראות את הדירה אשר סיימתי זה עתה לבנות מעל לחנות. ואז, לאחר שהגשתי לה כוס קפה, שאלתי: "תרצי להתחתן?" "כן", השיבה ציפי והאדימה ממבוכה. ימים ספורים אחר כך התחלנו בהכנות לחתונה.
שכרנו אולם חתונה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. קניתי פרחים, שכרנו שמלת כלה, הזמנתי חליפת חתן, חמש לירות מנה, חמש עשרה לירות לנגנים, עשר לירות תשלום לרב, שמונים אורחים.
