Page 131 - airegoldberg
P. 131
סיפורו של אריה גולדברג 131
אימא עושה את דרכה מהעיר עפולה, בה השתקעה לאחר שהגיעה לארץ, ומבקרת אותי בבית החלמה בבני ברק, בו אני מחלים ממחלת השחפת, דואגת להביא לי תבשילים מעשי ידיה.
באחד הביקורים סיפרה לי שנישאה שנית.
"התחתנתי עם רב שמעון, אותו פגשתי בגטו בריוביץ", אמרה. היה זה רגע בו הרגשתי יותר לבד מאי פעם... אחיי ואחיותיי, ששרדו את התופת, התחילו בחיים חדשים. כעת גם אימא. ואני עדיין מנסה לאסוף את פסיפס החוויות שעברתי בעשר השנים האחרונות, ולהדביק אותן לתמונה – להרכיב מהן חיים חדשים.
שנה וחצי של מנוחה והתאוששות בבית ההחלמה הגיעו אל סופן. צהרי היום ואימא מתייצבת בחדר שלי ביפו: "לא טוב איתו", היא אומרת ומתכוונת לבעלה, מבקשת מבלי לבקש שאעזור לה. זמן קצר אחר כך חזרה אליו. זמן קצר אחר כך הזמין אותי בעלה, באופן תמוה, לבוא גם כן לעפולה, לעבוד אצלו בבית המלאכה לזגגות שפתח בעיר, "ולפתח את העסק", למרות שגם בנו עבד איתו. הייתה לי הרגשה שידה של אימי בדבר.
עזבתי את יפו, עברתי לעפולה והתחלתי לעבוד אצל שמעון.
והימים חולפים. יום אחד נכנסת אימא אל בית המלאכה ומבקשת משמעון מעט כסף כדי לרכוש מצרכים לבית.
