Page 129 - airegoldberg
P. 129
סיפורו של אריה גולדברג 129
סוף הקרבות. זמן קצר אחר כך, אני משתחרר מהצבא. מעל שנה בארץ, ורק כעת מתחיל לחיות בה את חיי. "לא דיברתי", מהדהד בי העבר...
עם תום המלחמה הגעתי לג'בליה אשר ביפו, כדי למצוא מקום שלו שבו אוכל לנוח ממחשבותיי. מצאתי בית אבן שננטש על ידי משפחה ערבית-יפואית, ובו שני חדרים ומטבח. חייל שחמד את הבית לעצמו, ביקש ממני דמי שכירות. המכות שספג ממני לימדו על עומק אכזבתי מבני אנוש. בחדר אחד של הבית שיכנתי את אחי הרש ואת משפחתו (שאותם מצאתי בארץ), ובשני שכנתי אני.
מידי בוקר הגעתי אל משרד הביטחון כדי לחתום ולקבל את קצבתי היומית כחייל משוחרר, עד אשר החתימו אותי על קורס טייחות. תוך ימים ספורים התברר לי כי בחתימתי התחייבתי גם לשלם עבור הקורס. מאז הפכתי לטייח. "ספיטפאייר", קראו לי החברים בעבודה, משום המרץ שהיה בי. בעודי סוחב את דליי הטייח במעלה בניין הוועד הפועל של ההסתדרות בתל-אביב, שהולך ונבנה, מגיע מהנדס הפרויקט. "מה אומר עליי מנהל העבודה?", הוא שואל. ואני מבין מיד מה הוא רוצה. "שמע יהודי, אצל היטלר לא הלשנתי, בטח לא אלשין אצלך", השבתי לו. "אין לך מה לעשות כאן", השיב. פוטרתי.
