Page 52 - airegoldberg
P. 52
52 מי האלוהים שלך?
לא הייתי יכול עוד. ניגשתי אל הקאפו הפולני וניסיתי לעורר בו מעט חמלה. "אדוני הקאפו, אני צעיר ואין לי הרבה כוח", אמרתי. הקאפו חייך אליי, הניח את שתי כפות ידיו הקשיחות על לחיי, וליטף את פניי. הצלחתי! חשבתי לעצמי. ואז... הרגשתי חבטה חזקה.
בעולם האכזר שבו אני נמצא, הקאפו בעצם הציל את חיי. חזרתי במהירות אל קבוצת העבודה כדי שלא יחשבו שאני חלש וחסר תועלת.
מזה מספר ימים אני צועד במעגלים ואוסף את אפרם של אלו שנרצחו. כעת שולחים אותי לעבוד בקבוצה שחופרת תעלות ניקוז. מחנה בירקנאו הוקם על אדמה חקלאית, ובחורפים הקשים השטחים הפכו בוציים.
אני עומד בבוץ ומנסה בכל כוחי להמשיך לעבוד ולחפור את תעלת הניקוז. אך הייתי כבר רזה וחלש מדי. הבנתי שאני חייב לנסות לעבור קבוצה. לעבור בכל מחיר לקבוצת עבודה אחרת, אולי קלה יותר. אם אישאר בתעלות הניקוז, יאספו מחר את אפרי עם יעה עשוי פח.
אין לי מה להפסיד.
הגרמנים מצעידים כל בוקר את קבוצות העבודה. כולם צועדים, ללא יוצא מן הכלל, כאשר בכל שורה חמישה אסירים. צועדים ועורכים תרגילי סדר, לפי פקודות הגרמנים.
מסירים את הכובע מהראש, מצמידים את היד לצד הירך, חובשים את הכובע שוב.
