Page 65 - airegoldberg
P. 65
65
סיפורו של אריה גולדברג
הצעתי למספר נערים נוספים שהכרתי להצטרף לקבוצות העבודה שמחוץ למחנה. שם יהיה להם סיכוי טוב יותר לשרוד.
אנו יוצאים ממחנה המוות בירקנאו דרך שער הכניסה, צועדים כקילומטר לאורך מסילת הברזל ולבסוף פונים שמאלה. אז מגיעים אל מפעל אזרחי שמייצר יריעות זפת. המפעל היה בבעלות משפחה יהודית עד שנת 1939. עכשיו הוא של הגרמנים. מנהל עבודה ("מייסטר") פולני מנהל במהלך היום את הפועלים החדשים - אסירים ממחנה בירקנאו. אני עובד כעת עם קבוצה מחוץ למפעל הזפת. מדי פעם אנחנו צועדים עם דליים למפעל כדי למלא מים להרוות את צימאוננו.
אחד ממחסני המפעל הפך למחסן הסחורות של המייסטר הפולני. שם הוא הטמין אלכוהול, בשר מעושן ותפוחי אדמה. אני וחברי היינו ניגשים למחסן, אוכלים, לוקחים מזון, מסליקים אותו, משאירים למייסטר זהב ויוצאים.
חיפשנו רעיון כיצד להבריח את בקבוקי האלכוהול שלקחנו אל תוך המחנה. פירקנו את "שערות הקש" שבמטאטאים שברשותנו, הצמדנו את בקבוק האלכוהול לבסיס המטאטא וסביבו קשרנו מחדש את שערות הקש. באותה עת היה אחראי עלינו אסיר פלילי גרמני, קאפו רודי שמו. רודי היה אכזר וזכה בכינוי "התליין". זאת משום שלא פספס שום הזדמנות לשמש כתליין בהוצאות הפומביות להורג. בימים אשר בהם לא היו הוצאות להורג, נהג לצעוק עלינו: "היום אהרוג אתכם במכות עם האלה שלי". בדרך כלל גם קיים את איומיו. אבל קאפו רודי היה אלכוהוליסט, ולנו היה אלכוהול... בבוקר העברנו לו בקבוק, כך שיהיה מטושטש במשך יום העבודה. בתום המלחמה קאפו רודי הוצא להורג בתלייה בפרנקפורט, גרמניה.
