Page 69 - airegoldberg
P. 69
סיפורו של אריה גולדברג 69
"תביא קצת וודקה ובשר, שיהיה מה לאכול", מבקשים ממני אנשי הזונדרקומנדו. אני צועד אל שטחי העבודה מחוץ למחנה, כשבכיסיי תכשיטי זהב ושטרות כסף שונים, המייצגים את פריסת רשת רכבות המשא המובילות אל אושוויץ-בירקנאו. אחרי שנה וחצי במחנה, כבר ברור לי מי מהגרמנים "איתנו" בליבו ובמעשיו, ומי לעולם לא יהיה. צועד לאורך מסילת הברזל ומגיע אל הקטר שזה עתה הגיע. מתקרב אל אחד הגרמנים ומסמן לו להפנות את מבטו ממני. כשהוא "אינו רואה" אני מזנק אל הקטר.
נהג הקטר הביא מהעולם שבחוץ שני בקבוקי וודקה ושני קילו בשר משומר, אותם אני רוכש ממנו בתמורה למרבית הכסף והזהב שבאמתחתי. אני מסליק את הדברים בבגדיי וקופץ מן הקטר. כשאני עובר ליד הגרמני, אני משאיר אצלו סכום כסף, פיצוי על עיוורונו הזמני.
הקאפו "שלי" מקבל חצי קילו בשר משומר, ובתמורה מעניק לי את הזכות לצעוד בין שתי המסילות לעבר המחנה.
אני מתקרב אל עבר שער המחנה, דרכו נכנסות רכבות המשא. בפתח המחנה המולה שגרתית. עשרות אלפי אסירים עובדים, אסירים בתפקיד קאפו ומספר שומרים. אני עובר את כולם, וממשיך לפסוע לאורך בורות ניקוז השופכין. מתקרב אל מתחם הקרמטוריום, שם ממתינים לי אנשי הזונדרקומנדו. "Halt", נשמעת צעקה של שומר קרואטי אשר היה באחד הצריפים. הוצאתי בקבוק וודקה, הנחתי אותו לצד המסילה והמשכתי לצעוד. לקאפו אחר שיצא מאותו צריף, השארתי את המעיל שלי. קאפו נוסף כבר מוביל אותי אל תוך הצריף.
