Page 70 - airegoldberg
P. 70
במצוותם, אני פושט את בגדיי וכל נכסיי נחשפים – וודקה ובשר משומר. "אתם חוגגים כאשר לנו אין ממה לחיות", אומר אחד מהם, כשהוא רומז לאנשי הזונדרקומנדו אשר שלחו אותי.
אני סופג חבטות ומכות, תוך שהם אוכלים את הבשר ושותים את הוודקה. חשבתי לעצמי כי מסעי עומד להסתיים.
הדלת נפתחת. "מה אתה עושה כאן?", אומר קול מוכר. לחדר נכנס אחד מן הגרמנים אשר הכרתי מעבודתי מחוץ למחנה, ואשר סייע לי בהברחות. הקאפו פונה אליו ומבקש שיודיע לממונים כי יש אסיר שניסה לברוח.
הגרמני יוצא מן הצריף, אך צועד אל הקאפו האחראי עליי: "תפסו את הקטנצ'יק", הוא אומר לו. בינתיים, הקאפו שתפס אותי, מצעיד אותי בדרכים צדדיות אל הקאפו "שלי" כדי להסגיר אותי. בדרך הוא מנסה לשכנע אותי לחשוף מי שלח אותי ומי היה אמור לקבל את הסחורה. הוא ידע מי האנשים, אך רצה לשמוע זאת ממני... עד כדי כך שנא את אנשי הזונדרקומנדו. "שנה וחצי אני במחנה", אמרתי, "ממני לא תשמע מילה".
הגענו אל הקאפו האחראי עליי, אשר כבר ידע מה אירע. הוא סוטר לי בעוצמה ומפיל אותי אל הקרקע, כאילו רצה שלא אקום על רגליי: "מה עשית עם הבגדים שלך? מכרת אותם??" הוא שמע שההוכחות להברחת המזון כבר אינן, והעניק לי הסבר חלופי - וטוב יותר - לסיבת שהותי בתוך המחנה במהלך יום העבודה.
נשארתי על הקרקע, מוכה וחבול.
כל כך יקר כאן לחיות, חשבתי לעצמי.
70 מי האלוהים שלך?
