Page 72 - airegoldberg
P. 72
ידעתי שאם אצא ליאבוז'נו, לא אחזור משם בחיים. חלק מן האסירים אשר שרדו את עבודות הכרייה חזרו לאושוויץ רק כדי שנשמתם תצא דרך ארובות המחנה.
כעת, גם אני נמצא בטור הנבחרים ליאבוז'נו. התור מתקדם באיטיות. אף אחד מן העומדים בו אינו מעוניין להגיע אל ד"ר מנגלה, אשר יושב מאחורי שולחן, ומבקש מן האסיר לפשוט את מכנסיו וקובע את גורלו.
שם בראש התור ממתינה לאלה שייבחרו דרך של ייסורים אל עבר מותם. מספרו של המתאים ליאבוז'נו נרשם, והוא מועלה על הטרנספורט הבא אל מותו. האחרים, שהתמזל מזלם, יחזרו אל חייהם בבירקנאו, לעת עתה.
משני צדי הטור הארוך חפורות תעלות צרות, אשר משמשות כבית שימוש, מלאות בצואה ובשתן. היו כאלה שניסו לקפוץ לתוכן ולהתחמק מגורלם. אולם הם הוחזרו אל הטור תוך שהם סופגים מכות רצח.
טור האסירים ממשיך להתקדם לאיטו.
הפשלתי את מכנסיי, כאילו זה עתה עברתי את הבדיקה של מנגלה, וקפצתי אל התעלה מימין. נטמעתי בין האסירים שמכנסיהם מופשלים, ואשר עברו כבר את הסלקציה. נשארתי בבירקנאו.
חוזר אל מקומי ופוגש את הקאפו. "נו???", הוא שואל, בטוח שנבחרתי לעבודה במכרות הפחם. "אתה רואה בעצמך", השבתי. "אני נשאר כאן".
72 מי האלוהים שלך?
