Page 75 - airegoldberg
P. 75
סיפורו של אריה גולדברג 75
ְוִתְכתֹּב ֶאת ְגַּזר ִדּיָנם... ֱאֶמתִכּיַאָּתהה אַדָיּן מ ִכיַחְוי ֵדַעָוֵעד ְוכ ֵתב ְוח ֵתם ְוס ֵפר מ ֶנה. ְוִתְזכֹּר ָכּל ַהִּנְשָׁכּח ת, ְוִתְפַתּח ֶאת ֵסֶפר ַהִזְּכר נ ת. ֵמ ֵא ָליו ִי ָ ּקֵרא. ְוח ָתם ַיד ָכּל ָאָדם ו. ֱא ֶמת ִכּי ַא ָ ּתה ה א י ְצָרם ְו ַא ָתּה י ֵד ַע ִי ְצ ָרם ִכּי ֵהם ָ ּב ָשׂר ָו ָדם. ָא ָדם ְיס ד ֵמ ָע ָפר, ְוס פ ֶל ָע ָפר ְ ּב ַנ ְפ ָי ִביא ַל ְחמ ָמ ל ְכּ ֶח ֶרס ַה ִנּ ְשׁ ָ ּבר ְּכָחִצירָיֵב ְכִציץנ ֵבל ְכֵּצלע ֵבר ְכָעָנן ָכָּלה ְכר ַחנ ָשֶׁבת ְכָאָבק ֵרַח ְוַכֲחלום ָיע ף. ְו ַא ָתּה ה א ֶמ ֶל ֵאל ַחי ְו ַקָּים...”
" ְנַתֶנּה ֹתֶּקף ְקֻד ַשּׁת ַה ם ִכּיה אנוָראְוָאיֹם בו ִת ָ ּנ ֵשׂא ַמ ְלכ ֶת ְוִי ן ְבֶּחֶסד ִכְּסֶא ְוֵתֵשׁב ָעָליו ֶבֱּאֶמת.
ְב ָפר ָגּד ל ִיָתַּקע. ְוק ל ְדּ ָמ ָמה ַד ָקּה ִי ָשּׁ ַמע. ַמ ְל ָא ִכים ֵי ָח ֵפז ן. ְו ִחיל ְר ָע ָדה יֹא ֵחז ן.
ְויֹא ְמר ִה ֵנּה י ם ַה ִדּין... ִל ְפקֹד ַעל ְצ ָבא ָמר ם ַבּ ִדּין. ִכּי א ִי ְז ְב ֵעי ֶני ַבּ ִדּין. ְוָכל ָבֵּאיע ָלםַיַעְבר ן ְלָפֶני ִכְּבֵני ָמר ן. ְכַּבָקַּרתר ֶעה ֶעְדר . ַמֲעִבירצֹאנ ַתַּחת ִשְׁבט . ֵכּן ַתֲּעִביר ְוִתְספֹּר ְוִתְמֶנה ְוִתְפקֹד ֶנֶפ ָכּל ָחי. ְו ַת ְחתֹּ ִק ְצ ָבה ְל ָכל ְבִּר ֶתי .
שנים לא רבות אחר כך, מילות הפיוט מקבלות תוקף – מי יירשם לחיים ומי יירשם למוות?
